יום חמישי, 26 בנובמבר 2009

איפה יוסל'ה


מאז תחילת התנועה הציונית במחצית השנייה של המאה ה 19 יש קונפליקט בין הציונות לדת.
חלקים שונים מהציבור הדתי מקבלים בצורה שונה את הציונות.
זאת הסיבה שהצהרת העצמאות ניתנה בצורה מעורפלת כך שכל אחד יוכל לפרש אותה כרצונו.
שאלות קריטיות של מהות המדינה נשארות עמומות כך שכולנו נוכל לחיות ללא מלחמות אחים בארץ.
(על הסיבות וההתייחסות של זרמים שונים ביהדות לגבי הציונות אני אתייחס במאמר בנפרד).
פרשת יוסלה שומכר הייתה פרשה שאיימה להביא לידי קרע של ממש בעם בין חרדים ושאר העם.

יוסי שומכר עלה בגיל 6 עם הוריו בשנת 1958 מברה"מ.
הוריו הביאו אותו לסבו החרדי בכדי שישגיח עליו מספר חודשים בעוד הם מתארגנים בארץ החדשה.
כאשר הם ביקשו מהסבא להחזיר אותו סירב הסב.
לטענתו הם לא היו מספיק דתיים.
הם היו שומרי מסורת והסבא דתי.
גם פסק דין של בית המשפט לא הואיל והסבא העדיף ללכת לבית הסוהר בכדי שהוא
"יוכל להציל נפש אחת בישראל" כהגדרתו.
בארץ החלו ויכוחים סוערים.
חוגי החרדים נחלקו ביניהם.
חלקם הצדיקו בפה מלא את הסבא והיללו אותו כגיבור.
חלקם התחמקו מתשובה בקשר לשאלה של זכות ההורים וחוקי מדינת ישראל.
מחוץ לחוגי החרדים היה כעס גדול.
הרי גם כך יש סוגיות עקרוניות שמדחיקים אותן ומשתדלים לא לגעת בהן.
כמו שירות בצבא , כמו אופייה של המדינה ומעל לכל מי קודם למי צו הרבנים או חוקי המדינה.
הרוחות הלכו והתלהטו והחלו אף תגרות ידיים.
כל חרדי הותקף בשאלה "איפה יוסלה".
זאת הייתה גם הכותרת בעיתונות (לא זו החרדית).
שני הצדדים עלו על מסלול התנגשות.
בקרב החילונים הייתה הרגשה כי אסור לתת לחרדים לנצח, צריך פעם אחת ולתמיד לקבוע שזו מדינת חוק ולא מדינת הלכה.
בקרב הציבור החרדי היו עצרות המונים בתפילות נגד החזרת הילד.
כאשר החלה המשטרה לחקור התברר כי הילד הוברח לחוגים חרדים בישראל ומשם
הוברח לצרפת ע"י גיורת בשם רות בלוי (אישה מיוחדת שאולי גם עליה אכתוב מאמר).
הקולות המתונים משני הצדדים שקראו להתדברות נמוגו ובארץ החל שעון חול לקראת עימות.
במצב דברים זה ,כאשר הארץ צועדת לקראת עימות בין חרדים וחילונים התערב ראש הממשלה
בן גוריון, הוא הטיל על ראש המוסד , איסר הראל, למצא את יוסי שומכר.
עד כמה שאני יודע זו הייתה פעם ראשונה שהוטל על המוסד תפקיד מעיין זה וזה מראה על
החשש הכבד ממלחמת אחים.
כעבור 6 חודשים של עבודה מאומצת אותר הילד בניו יורק אצל חסידי סאטמר.
הוא הוברח לצרפת , מצרפת לבלגייה ומשם לארה"ב.
הוא סיפר כי בשדה התעופה הוא הולבש בבגדי ילדה ונאמר לו להגיד כי רות בלוי היא אימו.
הוא הוברח לצרפת , מצרפת לבלגיה ומשם לארה"ב.
הילד הוחזר להוריו, שירת בצבא וחי עד היום כמו אחד האדם, הוא חובש כיפה סרוגה.
בכדי להרגיע את הפרשה לא ננקטו צעדים חריפים משפטיים נגד האנשים שהיו מעורבים
בחטיפת הילד.
בכל מקרה גם קרוב ל 50 שנים אחרי הפרשה, הסוגיות עדיין במחלוקת בחברה הישראלית
מי קודם למי ,צו הרבנים או חוקי המדינה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה