לגבי פרשת שליט-יש שאלות לא פשוטות: עד כמה לשחרר רוצחים, עד כמה להכנע לטרור.
לכל אחד יש את הדעה משלו. גם לי כמובן יש דעה אבל זה לא המקום.
אני רוצה לספר על פרשה שחלקה ידוע וחלקה לא.
חוץ מהסיפור המרתק ובמידה מסויימת הלא יאמן צריך לראות כיצד השתנתה החברה הישראלית.
הינה הסיפור:
פרשת אורי אילן התפרסמה לפני 55 שנים.
בפרשה זו יש תכונות שאינן נפוצות כיום- פטריוטיות, ציוניות,שליחות וכדומה.
מטבען פרשות הולכות ונשכחות.
ישנם כאלו שמכירים את הפרשה, יש כאלו שמכירים חלק מהפרשה וכמובן יש כאלו שאימם מכירים בכלל.
מה שלא ידוע כמעט לציבור היא פרשה שקשורה לכך והיא אמא של אורי אילן.
כל אותן תכונות שציינתי מקודם באות לידי ביטוי לא פחות בפרשה של אמו של אורי אילן.
נתחיל בפרשת אורי אילן.
בדצמבר 1954 5 חיילים (ביניהם אורי אילן) נפלו בשבי הסורי.
הם חדרו לתחום סוריה בשביל לתחזק מתקן האזנה עבור ישראל.
ה 5 הוחזקו בנפרד בכלא אל מאזה בסוריה ושם עברו חקירות מלווות בעינויים ע"י הסורים.
אורי אילן חשש שלא יוכל להחזיק מעמד בעינויים ויאלץ למסור על מתקן האזנה.
הוא התאבד בתא הכלא.
כאשר הוחזרה גופתו לישראל התברר כי הוא השאיר פתק צמיד לאצבעות רגליו.
את הפתק הוא חורר באמצעות סיכה ובפתק נאמר משפט שנאשר לנצח: "לא בגדתי".
בן 19 היה במותו.
הוא שלח יד בנפשו בכדי לא לגלות סודות מדינה. כל מילה מיותרת.
האחרים לא עמדו בעינויים ומסרו על מתקן האזנה.
הם הואשמו בבגידה.
במשך השנים חדרו ההכרה וההבנה כי אין אפשרות לשאת עינויים ולכן במהלך השנים הם קיבלו חנינה
גם אחרי מותם. משה קצב בהיותו נשיא חנן בשנת 2005 את האחרון מביניהם.
לפני שנתחיל בסיפורה של אימו של אורי אילן אני רוצה לספר משהו אחר ולאחר מכן הדברים יקושרו.
בשנות ה 50 היו בישראל מספר תנועות שמאל ציוני , פטריוטי וקומוניסטי.
לא מדובר על תנועות שמאל אנטי ציוני כמו שיש היום שרובן מורכבות מערבים ומעט יהודים לקישוט
אלא תנועות ששילבו ציוניות וקומוניזם.
הם ראו בברית המועצות סמל ומופת לאידיאולוגיה הקומוניסטית הטהורה ושאפו להקים במדינת ישראל
משטר ציוני קומוניסטי.
(ברור שהם לא ידעו על משטר הטרור של סטלין ועל היחס לישראל וליהודים אבל
על הקשר הגורדי בין התנועות הקומוניסטיות והיהודים אני ארחיב במאמר בנפרד)
ברה"מ עודדה את התנועות הללו ושאפה לחזק אותן.
אחת התנועות הללו הייתה תנועת מפ"ם.
פייגה אילן הייתה חברת כנסת מטעם מפ"ם.
כאשר נודע לה כי בנה נפל בשבי היא פנתה לשגרירות הסובייטית בת"א ובקש את התערבות ברה"מ.
הבקשה הועברה לקרמלין ושם הוחלט מתוך רצון לחזק את הקשר עם התנועות הללו לפעול לשחרור הבן.
הסובייטים פנו לסוריה והציעו שדרוג עסקאות נשק, עזרה כלכלית ועוד.
הסורים הסכימו לשחרר את אורי אילן.
כאשר נודע הדבר לפייגה אילן היא סירבה:
"אורי הוא חייל כמו כולם ,כולם משוחררים או אף אחד לא משוחרר"
הסורים סירבו לכך.
בסוף התבצעה עסקת חילופי שבויים. חזרו 4 בחיים וגופתו של אורי.
גם במקרה הזה ניתן לומר על פייגה אילן - כל מילה מיותרת.
פרשת אורי אילן התפרסמה לפני 55 שנים.
בפרשה זו יש תכונות שאינן נפוצות כיום- פטריוטיות, ציוניות,שליחות וכדומה.
מטבען פרשות הולכות ונשכחות.
ישנם כאלו שמכירים את הפרשה, יש כאלו שמכירים חלק מהפרשה וכמובן יש כאלו שאימם מכירים בכלל.
מה שלא ידוע כמעט לציבור היא פרשה שקשורה לכך והיא אמא של אורי אילן.
כל אותן תכונות שציינתי מקודם באות לידי ביטוי לא פחות בפרשה של אמו של אורי אילן.
נתחיל בפרשת אורי אילן.
בדצמבר 1954 5 חיילים (ביניהם אורי אילן) נפלו בשבי הסורי.
הם חדרו לתחום סוריה בשביל לתחזק מתקן האזנה עבור ישראל.
ה 5 הוחזקו בנפרד בכלא אל מאזה בסוריה ושם עברו חקירות מלווות בעינויים ע"י הסורים.
אורי אילן חשש שלא יוכל להחזיק מעמד בעינויים ויאלץ למסור על מתקן האזנה.
הוא התאבד בתא הכלא.
כאשר הוחזרה גופתו לישראל התברר כי הוא השאיר פתק צמיד לאצבעות רגליו.
את הפתק הוא חורר באמצעות סיכה ובפתק נאמר משפט שנאשר לנצח: "לא בגדתי".
בן 19 היה במותו.
הוא שלח יד בנפשו בכדי לא לגלות סודות מדינה. כל מילה מיותרת.
האחרים לא עמדו בעינויים ומסרו על מתקן האזנה.
הם הואשמו בבגידה.
במשך השנים חדרו ההכרה וההבנה כי אין אפשרות לשאת עינויים ולכן במהלך השנים הם קיבלו חנינה
גם אחרי מותם. משה קצב בהיותו נשיא חנן בשנת 2005 את האחרון מביניהם.
לפני שנתחיל בסיפורה של אימו של אורי אילן אני רוצה לספר משהו אחר ולאחר מכן הדברים יקושרו.
בשנות ה 50 היו בישראל מספר תנועות שמאל ציוני , פטריוטי וקומוניסטי.
לא מדובר על תנועות שמאל אנטי ציוני כמו שיש היום שרובן מורכבות מערבים ומעט יהודים לקישוט
אלא תנועות ששילבו ציוניות וקומוניזם.
הם ראו בברית המועצות סמל ומופת לאידיאולוגיה הקומוניסטית הטהורה ושאפו להקים במדינת ישראל
משטר ציוני קומוניסטי.
(ברור שהם לא ידעו על משטר הטרור של סטלין ועל היחס לישראל וליהודים אבל
על הקשר הגורדי בין התנועות הקומוניסטיות והיהודים אני ארחיב במאמר בנפרד)
ברה"מ עודדה את התנועות הללו ושאפה לחזק אותן.
אחת התנועות הללו הייתה תנועת מפ"ם.
פייגה אילן הייתה חברת כנסת מטעם מפ"ם.
כאשר נודע לה כי בנה נפל בשבי היא פנתה לשגרירות הסובייטית בת"א ובקש את התערבות ברה"מ.
הבקשה הועברה לקרמלין ושם הוחלט מתוך רצון לחזק את הקשר עם התנועות הללו לפעול לשחרור הבן.
הסובייטים פנו לסוריה והציעו שדרוג עסקאות נשק, עזרה כלכלית ועוד.
הסורים הסכימו לשחרר את אורי אילן.
כאשר נודע הדבר לפייגה אילן היא סירבה:
"אורי הוא חייל כמו כולם ,כולם משוחררים או אף אחד לא משוחרר"
הסורים סירבו לכך.
בסוף התבצעה עסקת חילופי שבויים. חזרו 4 בחיים וגופתו של אורי.
גם במקרה הזה ניתן לומר על פייגה אילן - כל מילה מיותרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה