יום חמישי, 26 בנובמבר 2009

בוגרי הדבשת במבצע תחתונים



אני יודע שזה שם מעניין אז הינה קבלו עוד שם:
מפציצי הצימוקים במבצע ההצלה הנועז
שני השמות נכונים.
אני אסביר את שני השמות בהמשך המאמר.
קצת סבלנות והכול יהיה ברור.

שאלת ברלין הייתה מוקד לחיכוך בין המערב למזרח כ 20 שנים החל מסיום המלחמה ב 1945.
מערב ברלין היתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה וזה היה מקור לבעיות תמידיות.
מספר פעמים היה העולם על סף עימות קונבנציונלי.
השיא היה כמובן, משבר הטילים בקובה בשנת 1962 שהביא את העולם לסף עימות גרעיני.
אנחנו נרחיב במספר מקרים בולטים בנושא ונתחיל עם משבר המצור של 1948.
ב 1945 אחרי סיום המלחמה באירופה, הכוחות הרוסיים שלטו באותם אזורים
שהם היו שם עד התפרקות ברה"מ.
מזרח אירופה הייתה בשליטת הצבא האדום וכללה את פולין, בולגריה ,צ"כיה וכדומה.
בגרמניה שלטו הרוסים במזרח כאשר ברלין, עיר הבירה של הנאצים, הייתה מחולקת לפי הסכם.
למרות שברלין נמצאה עמוק בתוך השטח הסובייטי היא חולקה ל 4 חלקים.
כל מדינה החזיקה רבע משטח ברלין. ארה"ב, בריטניה, צרפת וברה"מ.
אירופה הייתה הרוסה אחרי המלחמה.
תוך מספר שבועות מסיום המלחמה החלו להיווצר הבדלים בין השטחים שהחזיקה ברה"מ
לשטחים שהחזיקו בנות הברית המערביות.
במזרח הרוסים היו עסוקים בהידוק שליטה ובניית מדינות לווין.
במערב בנות הברית החלו לשקם את המדינות.
החל טיפול ארוך ומייגע של בניית תשתית של רכבות, מים, ביוב, בית חרושת וכדומה.
הדבר בלט במיוחד בגרמניה.
בנוסף להידוק השליטה הרוסית במזרח גרמניה הרוסים עסקו במעשי נקם.
רצח, מעצרים,עינויים, מעשי אונס, ביזה וכדומה היו דבר שבשגרה.
הרוסים גם פרקו כל מה שאפשר ממזרח גרמניה ושלחו לרוסיה:
ברזל,פחם, מזון,מכונות, משאיות בקיצור כל מה שאפשר.
תושבי גרמניה המזרחית ברחו ככל שיכלו לשטח שבשליטת המערב.
בין היתר ברחו גם למערב ברלין.
אלפי פליטים עברו למערב ברלין בכל יום.
בנוסף לכך החלו האמריקאים בהכנה לתוכנית שתשקם במהירות את אירופה המערבית
תוכנית שנקראה בשם תוכנית מרשל.
ההבדלים בין המזרח למערב החלו להיות בולטים יותר ויותר.
הרוסים זעמו על כך והחליטו לסלק את המובלעת המערבית מתוך השטח שבשליטתם.
הם החליטו להטיל מצור על מערב ברלין.
ברלין, כאמור, הייתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה.
היו שני נתיבים יבשתיים ממערב גרמניה לברלין ושני נתיבים אוויריים לברלין.
בחודש יוני 1948 הרוסים חסמו את הנתיבים היבשתיים.
הייתה בעיה כיצד להביא אספקה ל 2.5 מיליון תושבים.
בברלין לא היו כמעט שדות תעופה תקינים. בכל מקרה להעביר מדי יום אספקה
למיליוני אנשים זה דבר לא פשוט.
לפרוץ בכוח את המצור היבשתי פירושו להיכנס למלחמת עולם שלישית.
להיכנע גם לא בא בחשבון.
לא נותרה ברירה אלא לנסות ולארגן אספקה דרך האוויר.
למבצע קראו מבצע אספקה. שם ברור ומובן.
היו חייבים להכשיר במהירות מסלולי נחיתה במערב ברלין.
המפקד הבריטי כינס מספר עשרות מתושבי מערב ברלין והסביר להם את המצב.
הוא ביקש שיתוף פעולה שלהם.
האלטרנטיבה היא כניעה והתמסרות לדוד ג"ו (הכינוי של סטאלין).
הוא הבטיח אספקה שותפת של הכל "מתחתונים ועד מזון"
בעקבות הנאום הפך שם המבצע ממבצע אספקה ל"מבצע תחתונים" בפי כולם.
תושבי ברלין ידעו מה קורה אצל הרוסים ונרתמו במרץ לעבודה.
כ 20,000 ברלינאים עבדו בהתנדבות והכשירו מסלולי נחיתה.
חומרי הבנייה נלקחו מהבניינים ההרוסים שטרם שוקמו.
המסלולים נסללו היכן שהיה מקום. כולל הפיכת כבישים מרכזיים למסלולי
נחיתה מאולתרים.
בכדי להביא את האספקה גייסו הבריטים והאמריקאים את מיטב הטייסים שהתמחו באספקה.
בימי המלחמה הייתה יחידה משולבת בריטית אמריקאית שהצניחה אספקה רצופה
לכוחות בסין.
האספקה עברה בנתיב האווירי מעל הרי ההימלייה.
אזור זה נקרא הדבשת של העולם והכינוי של היחידה היה יחידת הדבשת.
כאשר פרץ המשבר גויסו בוגרי הדבשת להטיס אספקה לעיר הנצורה.
לפני שנמשיך אז חוב אחד כבר סילקתי:
ברורה הסיבה לכותרת של "בוגרי הדבשת במבצע תחתונים".
נחזור למבצע עצמו.
הרוסים עשו ככל יכולתם להפריע לטייסים.
חוץ מלירות עליהם הם ניסו כל דבר אפשרי.
מטוסי קרב רוסיים התקרבו מאוד למטוסים.
פרוז"קטורים עזים ניסו לסנוור את הטייסים בזמן הנחיתה.
הושמעו קולות עזים של התפוצצויות.
ניסו לחבל ברשת הקשר.
ירו בקרבת המטוסים.
אבל שום דבר לא עזר.
האספקה המשיכה להגיע. אלפי ברלינאים אסירי תודה עזרו לפרוק
את המטוסים שנחתו ולהכין אותם לטיסה חזרה.
הברלינאים קיבלו באהבה את הטייסים ששנים ספורות לפני כן הפציצו והרגו מאות אלפים.
מאות טייסים סיכנו את חייהם עבור אנשים שהיו אויביהם מכבר כנגד
בעלי בריתם לשעבר.
כ 30 טייסים אף שלמו בחייהם בנחיתות לא מוצלחות בתנאים הקשים
שהחריפו בזמן החורף.
תארו לכם כיצד נוחתים בתנאים כאלו בשלג כבד.
כמו בהרבה מקרים גם פה ההיסטוריה זזה ב 180 מעלות.
בני ברית הפכו לאויבים ואויבים הפכו לבני ברית.
בשיא הרכבת האווירית נחת מטוס בברלין בכל 62 שניות.
כינויים של המטוסים היו "מטוסי הצימוקים" וזאת על שהם הביאו לברלין הכול
כולל פינוקים. זה כבר לא היתה שאלה של קיום אלא רצון להביא עוד
בכדי להוציא את העיניים לרוסים.
זה כבר תשלום של החוב השני "מטוסי הצימוקים במבצע ההצלה הנועז".
סטלין ראה כיצד המבצע לא רק שאינו נכשל אלא גם מעודד עמים אחרים במזרח
להעריץ את בנות הברית ואחרי שנה החליט לבטל את הסגר.
הנהירה למערב ברלין המשיכה וזאת הייתה הסיבה לבניית חומת ברלין המפורסמת.
הרכבת האווירית הייתה למעשה הדבר ששבר את המחסומים בין בנות הברית לגרמניה
המערבית.
כאשר ביקר נשיא אמריקאי ,הנשיא קנדי, במערב ברלין 12 שנים לאחר מכן והכריז
בגרמנית: "אני ברלינאי" הריעו לכבודו תושבי ברלין. זה לא נשמע מאולץ ומלאכותי
זה היה אמיתי.
תושבי ברלין לא שכחו את הטייסים האמיצים שהצילו את ברלין.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה