יום שלישי, 12 בינואר 2010

תוי המנגינה שנאסרו לפרסום הפכו להימנון הוותיקן


סיפור על מנגינה שנאסרה לפרסום אבל הפכה לאחת המפורסמות בעולם
ב 1640 שמע האפיפיור אורבן ה 8 יצירה שחוברה ע"י המלחין הראשי של הותיקן ,
גרגוריו אלגרי.
היצירה עסקה בפסוק של ספר תהילים "חנני אל הים" ונקראת המיזררה.
המנגינה מצאה חן בעיני האפיפיור והוא החליט להעצים את היצירה לדרגת קודש.
הוא הוציא שני צוים-
אסור להוציא את הדפים בהם נרשמו התוים ליצירה מחוץ לותיקן
היצירה תושמע פעמיים בשנה בלבד בשבוע הפסחא בותיקן בלבד..

מקהלת הותיקן התאמנה במרץ לקראת ההשמעה החגיגית בשבוע הפסחא.
כל עשירי ושועי אירופה היו מגיעים לשמוע את היצירה.

אף אחד לא העיז להפר את הוראות האפיפיור הזה ואלו שבאו אחריו.
מעמד הכנסייה היה חזק מאוד.
במשך 130 שנים החזיקה ההוראה מעמד.
ב 1770 ביקר בותיקן נער צעיר עם כישרון מוסיקלי ענק ושמע את היצירה.
שמו של הנער היה אמדיאוס מוצרט.
מוצרט שמע את היצירה ומכיוון שהיה אסור לרשום את התווים הוא הסתייע בזיכרונו המוסיקלי המופלא
ורשם את התווים לאחר שיצא מהוותיקן.
הוא שינה מספר תוים ביצירה והחל להפיץ את היצירה ברבים.
כאשר נודע שהיצירה מושמעת מחוץ לוותיקן לאפיפיור הוא ציווה לחקור את הנושא.
במהרה הגיע שמו של מוצרט לאפיפיור.
מוצרט זומן לאפיפיור לשימוע"
מוצרט סיפר כיצד העתיק את התווים , הסביר את התיקון שלו ליצירה והראה לאפיפיור
מספר יצירות שלו.
האפיפיור החליט למחול לנער מכיוון שהוא הבין את כישוריו יוצאי הדופן
במהלך השנים הוסיפו עוד מלחינים מפורסמים כמו מנדלסון תיקונים משלהם ליצירה.
ב 1960 הוסכם על הנוסח הסופי של היצירה שנחשבת עד היום כהמנון של הוותיקן "המיזררה"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה