דומה שאנו נמצאים בתקופה ישנה.
תקופת הנביאים שקדמה לתקופת החורבן.
ישנם אלו המוכיחים בשער אבל אין מקשיב.
יש דיבורים על ערכים אבל בפועל כל איש לעצמו.
מבחינה בטחונית עברנו מצבים הרבה יותר קשים אולם נדמה כי כמו בימים רחוקים גם כאן
הסכנה היא מבפנים. התנוונות מוסרית היא הסכנה שכדאי לשים אליהם לב.
על רקע זה הינה המאמר של יהודה צורף.
עם בוגד בסגולתו
אכן, הולך ופחות הדור בארצנו בקצב מבהיל ממש, ואילו הרשויות הממלכתיות וכן הציבור הרחב עדיין אינם מבינים שהסכנה המוחשית ביותר לקיומנו הריבוני גלומה בשחיקת צלם אנוש של העם היושב בציון.
מדינת ישראל הצליחה להשחית את העם היהודי ולהפוך אותו לאספסוף גס, שממחיש בהתנהגותו הוולגרית מודל מובהק של אנטי-יהדות.
בספרי הנביאים נטען במפורש שאליבא דבורא עולם, המוסר החברתי עומד בראש סולם העדיפויות האלוקיות, אפילו מעבר לפולחני עבודת השם. כבוד הדדי הוא אכן המפתח לקדושה האנושית, והוא התנאי היסודי לעלייתו של העם היהודי על דרך המלך להגשמת ייעודו ההיסטורי מקדמת דנא. אך כידוע, במדינת ישראל הכבוד ההדדי הוא הערך הנרמס ביותר, והתוצאה הבלתי נמנעת היא התפוררותו של העם לפרטים חסרי משמעות עד כדי סכנת השמדה עצמית.
עם סגולה אינו יכול בטענות לשום עם אחר, שכן אם הוא אכן עם סגולה, סגולתו מאפשרת לו להכריע את כל אוייביו וגם להופכם לאוהביו. מכאן שהפורענויות המתרגשות על עם סגולה, נובעות אך ורק מכך שהוא בוגד בסגולתו, מתנער ממנה ומתכחש לה.
בניגוד לתפישה השטחית המקובלת בציבור, דווקא החמאס ושאר הארגונים האיסלמיים הלוחמניים הם אלה המדרבנים אותנו להתנער מההתבהמות המוסרית ולהיזכר בעובדה הנשכחת של המהות הרוחנית הגלומה בהגדרתנו הלאומית. לעומת זאת, המגיפה העארסית, שמשתוללת כאש בשדה קוצים, מאיימת על עצם קיומו של העם היהודי, ובאופן מואץ היא הולכת ושוללת ממנו את שארית המאפיינים היהודיים, שעדיין ניתן להתברך בהם למיצער.
ישראל חגגה לפני כשבוע את עצמאותה, אך העם היהודי במדינתו הריבונית הולך ומאבד את עצמאותו, לטובת כבלי השעבוד לתאוות החומרנות. מי שהופך את ארץ ישראל לזירה פעלתנית של ספסרות נדל"ן, שלא יצפה לבנות את בית הבחירה בהר הבית. מדינה שסוגדת לפרוייקטים רהבתניים אך מפגינה בוז תהומי לאזרח מן השורה, שלא תקווה ליישועת שמיים. עם שמתקרנף, בועט ברוחניותו ומתגמד עד כדי נחיתות מוסרית של התמסרות לדחפים אינסטינקטיביים חייתיים, שלא ישתומם על האנטישמיות המתעצמת בעולם.
ייתכן שרק הטיפול בהלם הוא זה שיכול לסייע לעם היושב בציון להתנער ממלכודת הסיוט הקיומי, שבמבוכיה הוא רק הולך ומסתבך. כידוע, האיסלם הקיצוני מבית היוצר של האייתולות האירניות כבר רוקח למדינת ישראל טיפול רפואי בהלם מהזן האלים שעלול להחריב את הפציינט עצמו. לכן, לכל מי שאינו מחפש נתיבי מילוט מן המציאות לתוך האפלולית הנוחה של מנגנוני ההדחקה, ההכחשה וההתנכרות, נותר רק להציע טיפול בהלם מסוג יותר קונסטרוקטיבי.
העיון בהגיגיהם הספרותיים של הגדולים בשונאינו יכול בהחלט להעניק לנו את ההלם הנדרש לצורך הטיפול המיוחל. שכן, באופן ממש מבהיל משקפים הגיגים אנטישמיים מסויימים, שנכתבו עוד לפני קום המדינה היהודית, את בבואתו העכשווית של הישראלי המצוי בן זמננו. אי אפשר להתכחש למימד החיזוי המדהים שבא לידי ביטוי בהגיגים אנטישמיים אלה, שחזו מראש את צביונו הקיומי של העם היהודי בתרחיש עתידי של הקמת מדינתו הריבונית.
כתנאי מוקדם להבראה ברמה הלאומית, יש להיפטר מקבעונות נפשיים של דפוסי חשיבה סטריאוטיפיים, מאובנים ונדושים של חלוקת המציאות למשבצות בעלות מאפיינים מוחלטים של טוב ורע. העם היהודי נוצר מלכתחילה לצורך תכלית מוגדרת של הפצת הבשורה המונותיאיסטית בעולם. הוא אומנם קיבל על עצמו את העיקרון של נעשה ונשמע, אך הזכות להתדיין עם בורא עולם מתוך תובנה של המורכבות הקיומית אינה שמורה לאברהם אבינו בלבד.
הסיסמאות הנבובות המופרחות לאוויר בטקסים ממלכתיים רק מרדימות את תודעת הציבור לתוך תחושה ממכרת של אופורייה משתקת. אך עם מסומם בעצם מוותר מראש על עצמאותו שהושגה בדם, יזע ודמעות. אומנם, הסיוט גלום בהגשמתו של כל חלום, אך לא כל חלום חייב להסתיים בסיוט. כדי להתמודד בהצלחה מול הסיוט הקיומי הגלום בתרחיש הישראלי, יש קודם כל לאזור אומץ ולהתבונן היישר אל בבואתנו העצמית המשתקפת בראי המציאות. בכך אולי נתחיל להיגמל מההרגל המגונה של שקרים עצמיים שאנחנו כה מתענגים לספר לעצמנו. כידוע, השקר המוצלח ביותר הוא האמת
עם בוגד בסגולתו
אכן, הולך ופחות הדור בארצנו בקצב מבהיל ממש, ואילו הרשויות הממלכתיות וכן הציבור הרחב עדיין אינם מבינים שהסכנה המוחשית ביותר לקיומנו הריבוני גלומה בשחיקת צלם אנוש של העם היושב בציון.
מדינת ישראל הצליחה להשחית את העם היהודי ולהפוך אותו לאספסוף גס, שממחיש בהתנהגותו הוולגרית מודל מובהק של אנטי-יהדות.
בספרי הנביאים נטען במפורש שאליבא דבורא עולם, המוסר החברתי עומד בראש סולם העדיפויות האלוקיות, אפילו מעבר לפולחני עבודת השם. כבוד הדדי הוא אכן המפתח לקדושה האנושית, והוא התנאי היסודי לעלייתו של העם היהודי על דרך המלך להגשמת ייעודו ההיסטורי מקדמת דנא. אך כידוע, במדינת ישראל הכבוד ההדדי הוא הערך הנרמס ביותר, והתוצאה הבלתי נמנעת היא התפוררותו של העם לפרטים חסרי משמעות עד כדי סכנת השמדה עצמית.
עם סגולה אינו יכול בטענות לשום עם אחר, שכן אם הוא אכן עם סגולה, סגולתו מאפשרת לו להכריע את כל אוייביו וגם להופכם לאוהביו. מכאן שהפורענויות המתרגשות על עם סגולה, נובעות אך ורק מכך שהוא בוגד בסגולתו, מתנער ממנה ומתכחש לה.
בניגוד לתפישה השטחית המקובלת בציבור, דווקא החמאס ושאר הארגונים האיסלמיים הלוחמניים הם אלה המדרבנים אותנו להתנער מההתבהמות המוסרית ולהיזכר בעובדה הנשכחת של המהות הרוחנית הגלומה בהגדרתנו הלאומית. לעומת זאת, המגיפה העארסית, שמשתוללת כאש בשדה קוצים, מאיימת על עצם קיומו של העם היהודי, ובאופן מואץ היא הולכת ושוללת ממנו את שארית המאפיינים היהודיים, שעדיין ניתן להתברך בהם למיצער.
ישראל חגגה לפני כשבוע את עצמאותה, אך העם היהודי במדינתו הריבונית הולך ומאבד את עצמאותו, לטובת כבלי השעבוד לתאוות החומרנות. מי שהופך את ארץ ישראל לזירה פעלתנית של ספסרות נדל"ן, שלא יצפה לבנות את בית הבחירה בהר הבית. מדינה שסוגדת לפרוייקטים רהבתניים אך מפגינה בוז תהומי לאזרח מן השורה, שלא תקווה ליישועת שמיים. עם שמתקרנף, בועט ברוחניותו ומתגמד עד כדי נחיתות מוסרית של התמסרות לדחפים אינסטינקטיביים חייתיים, שלא ישתומם על האנטישמיות המתעצמת בעולם.
ייתכן שרק הטיפול בהלם הוא זה שיכול לסייע לעם היושב בציון להתנער ממלכודת הסיוט הקיומי, שבמבוכיה הוא רק הולך ומסתבך. כידוע, האיסלם הקיצוני מבית היוצר של האייתולות האירניות כבר רוקח למדינת ישראל טיפול רפואי בהלם מהזן האלים שעלול להחריב את הפציינט עצמו. לכן, לכל מי שאינו מחפש נתיבי מילוט מן המציאות לתוך האפלולית הנוחה של מנגנוני ההדחקה, ההכחשה וההתנכרות, נותר רק להציע טיפול בהלם מסוג יותר קונסטרוקטיבי.
העיון בהגיגיהם הספרותיים של הגדולים בשונאינו יכול בהחלט להעניק לנו את ההלם הנדרש לצורך הטיפול המיוחל. שכן, באופן ממש מבהיל משקפים הגיגים אנטישמיים מסויימים, שנכתבו עוד לפני קום המדינה היהודית, את בבואתו העכשווית של הישראלי המצוי בן זמננו. אי אפשר להתכחש למימד החיזוי המדהים שבא לידי ביטוי בהגיגים אנטישמיים אלה, שחזו מראש את צביונו הקיומי של העם היהודי בתרחיש עתידי של הקמת מדינתו הריבונית.
כתנאי מוקדם להבראה ברמה הלאומית, יש להיפטר מקבעונות נפשיים של דפוסי חשיבה סטריאוטיפיים, מאובנים ונדושים של חלוקת המציאות למשבצות בעלות מאפיינים מוחלטים של טוב ורע. העם היהודי נוצר מלכתחילה לצורך תכלית מוגדרת של הפצת הבשורה המונותיאיסטית בעולם. הוא אומנם קיבל על עצמו את העיקרון של נעשה ונשמע, אך הזכות להתדיין עם בורא עולם מתוך תובנה של המורכבות הקיומית אינה שמורה לאברהם אבינו בלבד.
הסיסמאות הנבובות המופרחות לאוויר בטקסים ממלכתיים רק מרדימות את תודעת הציבור לתוך תחושה ממכרת של אופורייה משתקת. אך עם מסומם בעצם מוותר מראש על עצמאותו שהושגה בדם, יזע ודמעות. אומנם, הסיוט גלום בהגשמתו של כל חלום, אך לא כל חלום חייב להסתיים בסיוט. כדי להתמודד בהצלחה מול הסיוט הקיומי הגלום בתרחיש הישראלי, יש קודם כל לאזור אומץ ולהתבונן היישר אל בבואתנו העצמית המשתקפת בראי המציאות. בכך אולי נתחיל להיגמל מההרגל המגונה של שקרים עצמיים שאנחנו כה מתענגים לספר לעצמנו. כידוע, השקר המוצלח ביותר הוא האמת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה