הערה שלי: כפי הנראה הפתגם שארץ ישראל נקנית רק ביסורים נכון תמיד ולכולם.
זה גם סיפורה של רוסיה שקשרה את גורלה עם העם היהודי בארץ ישראל.
סיפור מארץ ישראל - אלישבע ביכובסקי\יהודה צורף.
תולדות היישוב העברי של טרם קום המדינה רצופות פסיפס ססגוני של דמויות אקזוטיות מזן ההרפתקנים, האידיאליסטים, מחפשי הדרך, הרומנטיקאים וההוזים. רק על רקע זה ניתן להסביר את סיפור חייה אפופי התעלומה של אלישבע ביכובסקי, הסופרת הרוסיה שכתבה את הרומן הראשון בעברית שנכתב על ידי אישה אי פעם. הרומן "סימטאות" יצא לאור בתל אביב בשנת 1929.
מסתבר שאלישבע ביכובסקי, הסופרת הראשונה שכתבה רומן עברי בארץ ישראל, הייתה בעצם רוסיה נוצרייה שמעולם לא התגיירה. היא נולדה ברוסיה בשמה המקורי יליזווטה ז'יריקובה למשפחה נוצרית בשנת 1888. בשנת 1910 היא הוסמכה למשרת הוראה במוסקווה, ובתקופה זאת גם החלה להסתובב בחוגי האינטליגנציה היהודית המוסקבאית, גילתה עניין גובר ביהדות ובשפה העברית, אך כאמור מעולם לא התגיירה.
בשנות העשרים היא נחשבה למשוררת נערצת, הופיעה ברחבי העולם בקרב קהילות יהודיות כנציגת הגויים, שהצטרפה ליהודים בשל אהבתה לעם העברי המתחדש, וספרי שירתה נמכרו באלפים. ברוסיה הכירה אלישבע את שמעון ביכובסקי, עסקן ספרותי ציוני, שהיה מקורב לגנסין ולברנר. השניים נישאו בשנת 1920, ועלו ארצה בשנת 1925 . ביכובסקי היה לאמרגנה של אלישבע. הוא הפיק ערבי שירה, שבהם כונתה רות המואביה שעל גדות הוולגה. הוא גם כרך את הביקורות שנכתבו עליה לספר שנמכר גם הוא לא רע.
בשנת 1932, כשהיו בעיר קישינב, נפטר ביכובסקי. אלישבע שבה ארצה. היתה לה כאן בת, שהכירה חייל בריטי, נישאה לו והשניים עברו לבריטניה. כך שאלישבע נותרה לבדה. ביאליק ארגן לה קצבה חודשית של 15 דולר. זה לא הספיק להרבה. מסופר שאנדה עמיר הגיעה אליה לביקור והביאה לה תפוחים, וזה כל מה שאלישבע אכלה במשך כל השבוע. בגיל 61 שוכנעה על ידי חברה לצאת לנופש בחמי טבריה. אבל שם חלתה ומתה.
"אלישבע היתה לגמרי בשוליים" אומר פרופ` מנחם פרי על השנים הארץ ישראליות שלה. "לא יוצאת מהבית. הולכת לסרטים לפעמים. לא היה לה אפילו רדיו. היתה שומעת רדיו מעבר לקיר מהשכנים ומתעצבנת שהם שמים מוזיקה שהיא לא אוהבת. היא היתה מנותקת לגמרי. ביכובסקי היה הקשר שלה לעולם. כל עוד הוא היה, היא היתה מקורבת לביאליק ולסופרים הלאה. הצעירים יותר, החבורה של שלונסקי, שנאה אותה וגם קינאה בה. אחר כך היא היתה מנותקת לגמרי".
שוב מוכיחה המציאות עד כמה מסוגלת ישראל לגמול בייסורים לאוהביה, במיוחד אם הם גויים הקושרים בה את גורלם.
תולדות היישוב העברי של טרם קום המדינה רצופות פסיפס ססגוני של דמויות אקזוטיות מזן ההרפתקנים, האידיאליסטים, מחפשי הדרך, הרומנטיקאים וההוזים. רק על רקע זה ניתן להסביר את סיפור חייה אפופי התעלומה של אלישבע ביכובסקי, הסופרת הרוסיה שכתבה את הרומן הראשון בעברית שנכתב על ידי אישה אי פעם. הרומן "סימטאות" יצא לאור בתל אביב בשנת 1929.
מסתבר שאלישבע ביכובסקי, הסופרת הראשונה שכתבה רומן עברי בארץ ישראל, הייתה בעצם רוסיה נוצרייה שמעולם לא התגיירה. היא נולדה ברוסיה בשמה המקורי יליזווטה ז'יריקובה למשפחה נוצרית בשנת 1888. בשנת 1910 היא הוסמכה למשרת הוראה במוסקווה, ובתקופה זאת גם החלה להסתובב בחוגי האינטליגנציה היהודית המוסקבאית, גילתה עניין גובר ביהדות ובשפה העברית, אך כאמור מעולם לא התגיירה.
בשנות העשרים היא נחשבה למשוררת נערצת, הופיעה ברחבי העולם בקרב קהילות יהודיות כנציגת הגויים, שהצטרפה ליהודים בשל אהבתה לעם העברי המתחדש, וספרי שירתה נמכרו באלפים. ברוסיה הכירה אלישבע את שמעון ביכובסקי, עסקן ספרותי ציוני, שהיה מקורב לגנסין ולברנר. השניים נישאו בשנת 1920, ועלו ארצה בשנת 1925 . ביכובסקי היה לאמרגנה של אלישבע. הוא הפיק ערבי שירה, שבהם כונתה רות המואביה שעל גדות הוולגה. הוא גם כרך את הביקורות שנכתבו עליה לספר שנמכר גם הוא לא רע.
בשנת 1932, כשהיו בעיר קישינב, נפטר ביכובסקי. אלישבע שבה ארצה. היתה לה כאן בת, שהכירה חייל בריטי, נישאה לו והשניים עברו לבריטניה. כך שאלישבע נותרה לבדה. ביאליק ארגן לה קצבה חודשית של 15 דולר. זה לא הספיק להרבה. מסופר שאנדה עמיר הגיעה אליה לביקור והביאה לה תפוחים, וזה כל מה שאלישבע אכלה במשך כל השבוע. בגיל 61 שוכנעה על ידי חברה לצאת לנופש בחמי טבריה. אבל שם חלתה ומתה.
"אלישבע היתה לגמרי בשוליים" אומר פרופ` מנחם פרי על השנים הארץ ישראליות שלה. "לא יוצאת מהבית. הולכת לסרטים לפעמים. לא היה לה אפילו רדיו. היתה שומעת רדיו מעבר לקיר מהשכנים ומתעצבנת שהם שמים מוזיקה שהיא לא אוהבת. היא היתה מנותקת לגמרי. ביכובסקי היה הקשר שלה לעולם. כל עוד הוא היה, היא היתה מקורבת לביאליק ולסופרים הלאה. הצעירים יותר, החבורה של שלונסקי, שנאה אותה וגם קינאה בה. אחר כך היא היתה מנותקת לגמרי".
שוב מוכיחה המציאות עד כמה מסוגלת ישראל לגמול בייסורים לאוהביה, במיוחד אם הם גויים הקושרים בה את גורלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה