יום שני, 31 במאי 2010

כלבי הקש\אהרון רול

1 יוני 2010
כלבי הקש
עדיין לא התבררו כל העובדות והארועים האופפים את פעולת ההשתלטות הצה"לית על ספינות המשט התורכי לעזה (אין טעות, אכן המשט התורכי), ולכן יש לנקוט משנה זהירות בפרשנות לארועים אשר עדיין מתגלגלים.
ככל הידוע עד עתה הרי עלינו לברך את חילי צה"ל ואף להשתאות על האיפוק וההצמדות לפקודות באופן יוצא מגדר הרגיל, ברוח כוונת המפקד, שנקטו משך פעולת ההשתלטות, בכך שלא פתחו מיד באש כנגד הפרובוקציה האלימה כנגדם, עד כדי סיכון חייהם, על סיפון אנית הדגל של המשט, ה"מרמרה".
מאידך עלינו לערוך ברור נוקב , מעמיק וחסר פניות בנוגע להתנהלותו של הדרג המתכנן והמפקד על המבצע.
לא יעלה על הדעת כי החיילים שנישלחו להשתלטות על ה"מרמרה" לא הוכנו לאפשרות של פעולה אלימה ומסכנת חיים מצד קבוצת אנשים בת כ-600 איש אשר אין איש יודע מה כוונותיהם לאשורן.
תחושת עלבון עמוקה עולה מהאזנה לדברי דובר צה"ל ודוברים אחרים באותו הסיגנון בדבר "כמעט לינץ'" שבוצע כנגד לוחמי "השייטת" שלנו. וכי מה? האם שלחנו ילדות "קינדרגרדן", חיילי שוקולד, להשתלט על האוניה? שלחנו חיילי עילית לפעולה זו, מה פרוש ההתבכיינות העלובה הזו?
הכיצד לא ציידנו אותם בכל האמצעים הדרושים לפיזור התנגדות אפשרית, קשה עד אלימה? הכיצד צוידו הלוחמים ברובי צבע במקום בציוד לפיזור הפגנות התיקני בצה"ל (בנוסף לנשק חם עד למעלה משיניהם)? הכיצד לא אומנו חיילי השייטת, האמונים ברגיל על קרבות פנים אל פנים אך בוודאי שלא בסוג לחימה של פיזור התנגדות אזרחית אלימה, כפי שאכן ארע, הכיצד לא אומנו לכך משך השבועות של ההכנות שקדמו למבצע? הכיצד לא חובלו הספינות בדרכן עוד בשלב שהייתן בנמלי היציאה שלהן או מעט לאחריהם? האם לא שמעו בחיל הים על חכמת הדורות הגורסת כי "הרוצה בשלום, ייכון למלחמה"? ומה באשר לאמירה "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה", הגם זאת כבר שכחנו? מה פרוש האמירות "התכוננו לפעילי שלום וניתקלנו באנשי טרור", האם האפשרות הזו לא ניצפתה כלל וכלל? ובאם ניצפתה, מדוע לא הוכנו החיילים כיאות לקראתה?

ומה באשר למודיעין למבצע לקראת הפעולה. הכיצד לא היה ידוע דבר וחצי דבר אודות האנשים על ה"מרמרה" וכוונותיהם לאשורן. הכיצד נפלנו למלכודות הדבש של פעילי המשט אשר היו על ה"מרמרה" (כולל תעמולתה הזדונית בנוסך "הלורד האו-האו" של ח"כ זועבי-"הציונית הדגולה"), הללו ידעו היטב מי ומי בנוסעים, היו בוודאי עדים לנשק הקר ואפשר גם החם המוכמן בבטן הספינה, בעודם מנסים ומצליחים באורח מפתיע לשטוף את מוחותינו בדבר "משט שלום" עם "כוונות שלום בלבד" של פעיליו? האם עד כדי כך היו מתכנני ההשתלטות מצידינו תמימים ופתאים? האם עד כדי כך זילזלו הם בחיי חייליהם / חילינו? ומה באשר לחסימות האלקטרוניות שאמורות היו לשבש את שידורי הלווין והמסרים מהמשט? מהו שהשתבש כאן, הכיצד ניכשלנו, בעוד אנו יודעים את כושרה האלקטרוני של מדינת ישראל, הכיצד ניכשלנו אף בכך?

אין הכוונה לערוך כאן חשבון עם מפקדי המבצע, לפחות לא בשלב זה, בעוד מסקנות סופיות מהמבצע עדיין אינן בידינו. מאידך, קיימות ידיעות בנוגע למשטים נוספים אשר ינסו לשבור את המצור על רצועת עזה ובכך לאפשר לחמאס אספקת אמצאי לחימה כנגד ישראל, כאשר ברי כי המשטים העתידים הללו הינם כל דבר חוץ מ"עזרה הומניטרית למען תושבי עזה המסכנים". ומכאן כי חייבים אנשינו בצה"ל והפוליטיקאים הממונים עליהם להיכנס במהירות האפשרית לשלב הסקת המסקנות, לגבש תורות לחימה ולהכין כוחות מיומנים ומאומנים לסכל את המגמה המסתמנת כנגדנו.

מגמת ההתבכיינות הנוטפת מדיברי דוברינו הינה מעליבה. הללו כולם מנסים להצדיק, לתרץ, להתנצל, להפיס דעה, להתרפס בפני מבקשי נפשנו כמו גם בפני "ידידינו" (המרכאות כאן אינן טעות—אין ידידים ביחסים בינלאומים, ישנם אינטרסים משותפים ותו לא).
התנהלותנו לגבי טורקיה הינה דוגמה טובה לאזלת ידנו. הרי ידענו כי טורקיה היא מארגנת המשט, הרי ידענו כי טורקיה מאיימת עלינו בפעולה צבאית במדה ונעיז לעצור המשט שאורגן וקיבל חסות של ממשלתה. הכיצד זה לא קמו דוברים בינינו אשר היזהירו את טורקיה כי פעולתה בנושא המשט משולה לפעולה מלחמתית כנגד מדינה "ידידה" (נו, שאנו)? וכי ממה חששנו, מהרעת היחסים עם טורקיה? וכי אין יחסים אלו עלו כבר מזה כשנה ומחצה על שירטון גדול (כפי שהזהרנו במספר מאמרים לפני כשנה ויותר)? האם אנו קוברים ראשינו בחול ומתעלמים ואיננו מסוגלים להשלים עם עובדת חיים פשוטה ונחרצת דהיינו, טורקיה חברה לציר הרשע כנגדנו, טורקיה ובעיקר ממשלתה, הפכה (ברמה האסטרטגית) לאויבת מדינת ישראל, ואנו? כרגיל, מנשקים ומלקלקים את אבק מגפי הפאשה התורכי בעודנו עיוורים לעובדה כי זהות האינטרסים האסטרטגית ביננו לתורכים אבדה זה מכבר.
אין ספק כי תורכיה אירגנה את המשט על מנת לעזור ולצנן במתואם ועל חשבון הרעת יחסיה עם ישראל, את החום והלחץ הבינלאומי האנטי- גרעיני בכך שתשומת הלב תוסר מעל בת בריתה בעלת האינטרסים זה מקרוב הפכו משותפים לה, הלא היא איראן.
יחסינו עם תורכיה היו חיונים לישראל מבחינות רבות ויש להצטער על שיבושם, אך עלינו לחדול מלאחוז בקרנות המזבח ולהכיר בכך כי החלב התורכי אכן החמיץ. על כי "הנזק הבילתי הפיך" ביחסים אכן ארע כבר לפני כשנה, לא משום פעולותינו, אלא משום האינטרסים התורכים המשתנים לכיוון העולם האיסלמיסטי ובראשו איראן.

לאורך כל השתלשלות הארועים החל ממספר שבועות לאחור ועד הלום נקטו הפוליטיקאינו בשפה רפה, דו-משמעית. במקום לעמוד קבל עם ועולם ולאמר באומץ ובנחישות כי "מדינת ישראל לא תשלים בשום מצב עם ניסיונות פגיעה באזרחיה דרך אספקת ציוד לחימה לחמאס ומי שינסה יטעם את נחת זרוענו ללא פשרות ורחמים. אנו נירדוף עד חרמה אי מי הקם עלינו לכלותנו, הם ועוזריהם".
ומה אנו מקבלים? גימגומי "תקינות פוליטית", נחישות אך לשמירה על הכיסא, נחישות הפוליטיקאים לדחות את הצרות המתרגשות כך שלא יפלו במשמרת שלהם. אנו בוחרים בנציגינו על מנת שבבוא הזמן והצורך ישכבו (וירטואלית) למעננו על הגדר, לכן אנו מתגמלים אותם כה בנדיבות ומרעיפים עליהם כיבודים, בעוד "הניבחרים" רואים בבחירתנו אך קרדום לחפור בו למען עשות לביתם.

קיימת טעות אופטית מובנה ביחסנו למושג "נחישות ועמידה איתנה". אנו, שהיננו יוצאי הגלות וצאצאיהם, היטמענו בגנים שלנו את מושג ההתרפסות והפסת דעתו של הפריץ. אכן, כך ד'לית ברירה היו אבותינו בגולה חייבים לנהוג על מנת לשרוד, אך לא עוד. בכך שהבאנו נוהג ניפסד זה עמנו מהגולה, הרינו ככורתים ענף עצמאותנו כעם.
עולמו הינו קר ומנוכר, אין בו מקום (לצערנו) אלא לאינטרסים מחושבים, זהים בלבד, אשר אלו יוצרים במהותם בריתות זמניות בין מדינות, עדי מגיע הזמן ליצור בריתות חלופיות בהתאם להשתנות המצב הגיאו-פוליטי. האויב של אתמול אפשר ויהפוך בעל הברית של היום וההפך כמובן (איראן, טורקיה, כבר אמרנו). בעולמנו זה, החלש נירמס והחזק שורד. אין עולמנו בנוי לרחמים, לתמוך בנירפה והמובס. ומכאן כי "תסמונת הכלב המשוגע" (הכרוכה גם בהימור מחושב היטב), משיגה יתרונות עצומים לצד הנוקט בה. בתסמונת זו מדינה המפגינה נחישות ואכזריות ללא פשרות בכל הנוגע לעצמאותה וריבונותה היא השורדת. נקיטה בדרך הביניים הינה לדאבוננו מתכון לאסון לאומי.

ראה את בת בריתנו ארה"ב אשר מדיניותה העכשווית הפכה את הקערה הבין לאומית על פיה, מדיניות ההתרפסות הרכרוכית, המטופשת של אובמה בפני האיסלם הקיצוני אפשר ותביא בעקבותיה לחיסול תרבותנו המערבית העולמית בתוך זמן קצר יחסית. לא נידרשה לארה"ב של חוסיין אובמה אפילו שנה אחת לקעקע את השגי ההרתעה האמריקנית שניבנו כה בשקדנות מאז ימי מלחמת העולם השניה. ארה"ב של חוסין אובמה הפכה באחת ל"נמר של נייר", ל"כלב קש" אשר אינה מפחידה איש ונתונה ללעג וקלס ברחבי העולם. אין חשיבות כרגע באם הדבר נובע מהיות אובמה פעיל איסלמי קיצוני או מהיותו שמאלני קיצוני, אפשר שגם זה וגם זה. אך התוצאה, התוצאה הינה אסון עולמי אפשרי בקנה מידה קטסטרופלי אשר יומט על ראשינו כולנו. לגבי אובמה, כמו גם לגבינו נאמר "היה חכם ולא רק צודק" באשר "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות (צודקות)".
לדאבוננו בחלקו בצדק וברובו שלא כך, ניגררת ישראל אחר מדיניות ההתרפסות האמריקנית העולמית (אשר מצידה מונהגת על ידי אינטרסי הנפט) וזאת לאורך עשורים. מנהיגינו אינם משיגים משמעותה של "תיסמונת הכלב המשוגע" אשר היא מפלטו של החלש ביחס, באשר החזק אינו ניזקק לה ברגיל. הללו אינם משיגים כי רק כך, בכך שנינקוט במדיניות נחושה, העומדת על זכויותינו כעם וכלאום, רק כך נישרוד.
ומנגד, ראה את או סוריה, למרות שנוקטת ב"מדיניות הכלב המשוגע", חוזים אנו כיצד מדינות העולם, בשטף ההולך וגובר מחזרות על פתחיה וכמעט מתחננות שסוריה תואיל לקבל את מנחותיהם ועולותיהם וזאת אך לאחר שנים ספורות מאז נקטו הסורים במדיניות זו. ראה איראן, אשר מדינות כה רבות מחזרות על הפתחים שם (סין, רוסיה, בראזיל, תורכיה) בעוד הסנקציות האמורות להיות מוטלות עליה הינן אך בדיחה עלובה. אף טורקיה הציבה עצמה על אותו המסלול ואנו בוודאות נחזה כי בתוך שנים ספורות יחלו מדינות העולם לחזר אחריה במתכונת האיראנית והסורית.

אליה וקוץ בה. הקוץ הוא אנו עצמנו. עלינו להכיר בכך כי יתרונותיה של "אסטרטגית הכלב המשוגע" אינה ניכרת באורח מידי. נהפוך הוא, בטווח הקצר ניראה לכאורה כירסום ביחס העולם אלינו (בשילוב עזרתם האדיבה של האוטו-אנטישמים בינינו, המגובים במדיה שמחה לאיד), תוך שאנו נוקטים במדיניות זו. אך בטווח הארוך, למצער כשנתים עד חמש שנים, נהפוך ליקירם של חלקים נירחבים בעולם וזאת כולל גם את העולם האיסלמי המעריך בלעדית מדיניות כגון דא.

אנו קיצרי רוח, נוהים אחר ריגושים ותוצאות מידיות, מכאן שאנו הם המכשול הגדול העומד בפנינו. אנו חסרי סבלנות להמתין לתהליכים גיאו-פוליטים שיבשילו מאחר שצורכים זמן. בכך אנו מובילים את יחסינו עם הקהיליה הבינלאומית מדחי אל דחי. לא ביכדי, גם פוליטיקאינו החביבים נוקטים במדיניות ההתרפסות והוויתורים מאחר שמועלים בתפקידם ובנו כולנו ואינם מוכנים לסכן את מעמדם וכיסאותיהם בצפיה לתוצאות שאפשר שיבשילו לאחר תום תקופת הקדנציה בה הינם משרתים.

וחזרה לפעולת ישראל כנגד המשט לעזה. וכי נידרשים אנו להסברים נוספים על הנאמר לעיל על מנת שנבין מדוע השתבשה הפעולה? וכי נחוצים פירושים נוספים על כי להוותנו, הפכנו גם אנו ל"כלבי קש"?
דווקא כעת חייבת ישראל להפגין מישנה נחישות ולשמר את הסגר הימי על רצועת עזה למצער עד שחרור גלעד שליט ואף אפשר כי מעבר לכך, בצמוד להתנהלות החמאס כנגד אזרחי מדינת ישראל.
מאידך, האחראים על פעולות הצבא חייבים להביא בחשבון חלופות נוספות לאמצעי העצירה של משטים דומים בעתיד, תוך ניצול "הגישה העקיפה" ואמצעי הטעיה והסחה מתוחכמים.

אהרון רול
amroll@sympatico.ca
www.aaronroll.com
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf

יום ראשון, 30 במאי 2010

מכתב אישי מאמא מודאגת לכל אבא ואמא בישראל

להלן מאמר שמופץ במייל ואני מפרסם אותו.
כל הכבוד לאמא המודאגת על הדברים שמדברים לכולנו.
05 אפריל 2010
לכבוד: שר התקשורת מר משה כחלון
שר החינוך מר גדעון סער
הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו
הנדון : ילדיי ילדיכם ואולי נכדכם
בכל פעם שהתקשורת זועקת געוואלט על הנוער האלים שלנו ומה נהיה?? ואיך זה קרה??
ואחריות הורית!!
אני מרגישה איך הכעס גואה בי ואני בעצמי נהיית אלימה.
הרי זו אותה תקשורת שמפוצצת את לוח השידורים בחרא בלי לבן! וצר לי שאני לא מוצאת מילים בוטות פחות לתאר את לוח השידורים הזה...
.
איך נוער יכול לצאת נורמלי כשהאח הגדול, הישרדות והרווק, הם פסגת התרבות שלו!
מה יכול לצאת מנער שכמודל לחיקוי מגישים לו חבורת עבריינים אוכלי חינם, שיושבים ומהמרים בין ג'ויינט לג'ויינט בסדרה עספור שגם אותה כבר הוצאתי אל מחוץ לתחום (ולא רק בגלל המשחק האיך לומר... לא משהו).
ומה על הנערות שפסגת שאיפותיהן היא להגיע בעקבות המחנכת שלהן לבית הרווק. לרכל זו על זו ולהתמזמז איתו כל אחת בתורה לעיני כל עם ישראל!
כמודל אינטילגנטי הם מקבלים אנשים אינטיליגנטים כאילו (כן, מסתבר שרק כאילו) דוגמת מנחם בן, שיושבים בתוכניות הבוקר השונות וברוב חשיבות מחלקים ציונים לדיירי האח הגדול, שעסוקים כל העת במשימות המשפילות שאירגנה להם ההפקה.
אה ושלא אשכח חלילה את הרשע והנתעב שהוא הוא... השורד האחרון!...
אז אצלנו בבית שמונה היא שעת השין': ילדיי הולכים למיטה כדי שחלילה לא יחשפו לרעה החולה הזאת, מקסימום ישמעו עליה מחר בביה"ס ויתבאסו על שכולם כן ורק הם לא.
וזה לא שבמהלך היום אני זוכה לקצת נחת: לילדים יש לוח שידורים מטופש משלהם.
טלנובלות עלובות, סרטי מלחמה אלימים, הרבה דם ויצורים מפחידים שלא נדע, (ראה
"ערוץ הילדים"!) ובין לבין יש להם את הזכות לראות את נועה תישבי מעמידה לפסל
דויד!!!
ומה קורה ברדיו בשעות היום? ברדיו מאלצים אותי להתמודד עם שאלות כמו "אמא, למה
משה בשירותים עם מעיין" ו"למה מזל שאלוהים ברא את יד ימין...?" או לשמוע את
בתי רק בת עשר וכבר גונחת בקולי קולות עם אפרת גוש שמעכשיו תהיה "...מופקרת
ותיתן אה אה אה אה אהבה לכולם..."??
כן, כן. כל אלה מילים אמיתיות מתוך שירים אמיתיים שמתנגנים בכל שעות היום
ברדיו שלי! ואם אתם לא מאמינים תפתחו גלגל"צ, אבל תסגרו מהר, כי זה מה שמגיע
להם!
מה לעזאזל קורה כאן?! ערוצים בעלי תוכן "כחול" אמורים להיות משודרים רק בשעות
הלילה המאוחרות וניתנים לחסימת צפייה!
ואפרופו לחסום... הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו שבטובה איפשרה לנו לחסום
ערוצים שאינם ראויים לצפייה של ילדים, מציגה בכל שעות היום חשפנית שמתערטלת על
העמוד שלה כדי לספר לי על זה.
ושמישהו יגיד לי איך לעזאזל אני חוסמת את זה?!
באחת מתוכניות הבוקר בשבועות האחרונים שוב התקיים דיון בנוגע לאונס הקבוצתי.
איזה מהם? אחד מהם.................
לא יכולתי שלא לחשוב שבעוד הם מתדיינים על האונס הזה היום, מתבצע אונס אחר
עליו ידונו מחר...
אז נכון, כמה מאיתנו אכן לוקים באימפוטנציה הורית.
אבל מה באמת הסיכוי שלנו בזירה הזאת כשאויב עצום מימדים כזה סוגר עלינו מכל
הכיוונים ומאיים למחוץ את ילדינו!!!
אני שולחת אליכם את המכתב בתקווה שיפגע לגוליית בול בפוני...
ואנקדוטה לסיום:
אתמול בערב חזרה בתי מסבתא עם חולצה חדשה שקיבלה מתנה.
רק שסבתא לא שמה לב להדפס שהיה על החולצה "Sex Online… Call me"
על חולצה של ילדה בת עשר!
מזל שאמא שמה לב...
אמא מודאגת
העתקים:
המועצה לשלום הילד
המרכז לנפגעות תקיפה מינית
הציבור הרחב




השבוע לפני 70 שנה- דנקירק

מאמר של שאול נעים ולאחריו מאמר שלי
שאול נעים:
השבוע לפני 70 שנה
29/05/1940-03/06/1940
דונקירק –הנסיגה הימית הגדולה בהיסטוריה
הכוחות הבריטיים בבלגיה כותרו מכל הצדדים ע"י הגרמנים שהתכוננו לחסלם.
נשאר רק נמל קטן ומזח זעיר ודרכו ביקש הצי הבריטי לפנות את החיילים.
הבריטים גייסו 900 כלי שייט קטנים אזרחיים על מנת לסייע לצי :סירות מנוע,ספינות לוויתנים,סירות הצלה,
דוגיות,דוברות,שולות מוקשים ומספר משחתות. בכלי השייט היו דייגים,בנקאים,נהגי מוניות וערב רב של
יורדי ים. במשך 5 ימים ולילות פונו 330,000 חיילים תחת מטר הפגזות אוויריות בלתי פוסקות.
ותיקי קרבות אמרו שהמצב בדונקירק היה הגרוע ביותר שהם ידעו מעודם, אולם הרוח האנגלית התגלתה
במלוא איתנותה. ספינות התנגשו, נמעכו, נמחצו, חלקן טבעו --אולם הפינוי נמשך ללא הפסקה.
מצבורי דלק בוערים גרמו לגלי חום וגלי קור מהרוח והמים .
כעבור 5 ימים ולילות הפינוי הימי הגדול בהיסטוריה הושלם.
היה זה נס גדול, הצלה אגדית "תבוסה צבאית אדירה".

20 יום קודם לכן ב 10 במאי, צ' רצ'יל מתמנה לראש ממשלת אנגליה לאחר התפטרות צ'מברליין.
(צ'מברליין האיש עם הכובע והמטריה-סמל התבוסתנות )

דונקירק היתה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה.מפלה מוחצת הפכה לנצחון מוסרי מופלא.
צ'רצ'יל התעודד והכריז : אנו נילחם בימים ובאוקינוסים,באוויר,בחופים,בשדות וברחובות,
ל ע ו ל ם ל א ניכ נ ע.


מאמר שלי:
פינוי דנקירק
כתוצאה מקיבעון מחשבתי מצד אחד (של בריטניה וצרפת)
ושל טקטיקת לחימה חדשנית (של גרמניה)
חדר הצבא הגרמני במאי 1940 לצרפת דרך בלגייה.
הגרמנים מוטטו במהירות את צבא צרפת וכוח משלוח בריטי
צבאות צרפת ובריטניה חדלו לשמש בבת אחת כוח לוחם והחיילים החלו בנסיגה מבוהלת
בצורה טבעית החלו החיילים הבריטים לנוע לעבר הצד הצרפתי של תעלת למנש מתוך תקווה
שיאספו אותם וכך הם יוכלו להגיע לצד הבריטי של התעלה.
מדובר היה ברבע מליון חיילים לוחמים.
חיילים אלו היו השלד של הצבא הבריטי אבל ברגע ההתמוטטות הם היו רק אוסף של אנשים מבוהלים
שלא רצו ליפול בשבי הגרמני.
כוחות השריון של הגרמנים עצרו לפי פקודתו של הטלר ולא המשיכו עד התעלה.
לא ברור עד היום מדוע היטלר ציוה את עצירה.
ההשערה היא שהוא לא האמין כי הכוח הצרפתי-בריטי התנפץ במהירות כזו
ואם ישלח את השריון יותר עמוק לצרפת הכוח יכותר ויושמד.
הכוחות הנסוגים התרכזו בעיר הנמל הצרפתית דנקירק.
הבריטים נצלו את עצירת הגרמנים, הם שלחו את כל הספינות שיכלו להשיג:
ספינות מלחמה, ספינות דייג,ספינות סוחר ,ספינות טיולים, ספינות פרטיות בקיצור כל מה שצף
והצליחו לחלץ קרוב ל 350,000 חיילים בריטים וצרפתים.
חיל האויר הבריטי ניסה גם הוא לסייע אבל הוא היה חלש מדי בכדי להדוף את המטוסים הגרמנים
והסיוע שהוא נתן היה בנסיונות למצא מסלולי נחיתה מאולתרים וקליטת חיילים כמה שאפשר
אבל ברור שזה היה טיפה בים. עיקר החילוץ בוצע דרך הים.
פעולת החילוץ ההמונית שהתבצעה תוך כדי הפצצות אוויריות של הגרמנים אבל עצירה
לא ברורה (ושגויה לחלוטין מבחינה צבאית) של כוחות היבשה הגרמנים נקראת הנס של דנקירק.
עד היום ישנו ויכוח מה היה קורה אם לא היה מתבצע החילוץ והגרמנים היו שובים את אותם חיילים.
ישנה טענה כי הגרמנים היו פולשים לבריטניה גם ללא יתרון אווירי מכיוון שלא היה אז לבריטים
אפשרות לבלום אותם וזה אומר למעשה סיום אחר של המלחמה.אבל על כך אפרט יותר בקרב על בריטניה.
הבריטים טוענים שהם היו הודפים שפלישה כזו בכל מקרה.
קשה לדעת אבל ברור שעיקר צבא היבשה הבריטי היה מושמד והיה לוקח הרבה מאוד זמן לבנות כוח יבשתי רציני בכדי להכריע את המלחמה.
בכל מקרה היחס של הבריטים למעשה החילוץ בדנקירק הוא כפול:
מצד אחד מדובר בחילוץ הרואי , אנשים סיכנו חייהם והצילו רבבות אנשים תוך כדי הפצצות של חיל האוויר הגרמני
ומצד שני מדובר בחילוץ לאחר תבוסה קשה מאוד של הבריטים בשדה הקרב.
זאת הסיבה מדוע אין התייחסות בבריטניה לנס של דנקירק.
ניתן למצוא דוגמא ליחס הדואלי של הבריטים של דנקירק ביחס למפקד הכוחות הבריטים בצרפת
הלורד גורט.
גורט הוא זה שיזם וארגן את הפינוי ההמוני בניגוד לדעה של המטכ"ל הצרפתי שבחר להיכנע
הצרפתים סרבו להצעה האנגלית לשלב את הצי הצרפתי בפעולות החילוץ ולאחר מכן
להישאר בבריטניה.
כאשר גורט הגיע לבריטניה לאחר פעולת החילוץ הוא מונה לשליש צבאי של מלך בריטניה
במילים אחרות הוא פוטר מהצבא אבל ניתן לו תפקיד של כבוד.
נכשל בקרב אבל הצליח לחלץ בצורה מרשימה את החיילים.
נ.ב
הלורד גורט מונה לנציב עליון בשנת 1944 בארצנו ושימש בתפקיד שנה אחת.
אחרי שנה הוא חלה בסרטן ונפטר כעבור שנה.

יום חמישי, 27 במאי 2010

לא לשמאל הזה פיללנו\אהרון רול

26 מאי 2010
לא לשמאל הזה פיללנו
להגדרות "השמאל" במדינת ישראל ישנן אבות רבים אך לא שיערנו בנפשנו כי השמאל אפשר ויתכנה רחמנא-ליצלן "שמאל לאומי". והנה זה קפצו שני "מאורות הדור", יניב והספרי ובמחי קולמוס יצרו בן כילאים בשם "השמאל הלאומי".
לשמאל האוטנטי הישראלי (אמור שפוי), חלק ניכבד ומכריע בעיצוב דמותה של מדינת ישראל בשנים שקדמו להקמתה ועם ייסודה אך אבות השמאל וודאי מתהפכים בקברם לנוכך הגדרה אווילית כגון דא.
השמאל השורשי, המקורי, הצטיין מאז ומתמיד בפעילות המציבתו כשמאל יהודי, ציוני, דמוקרטי וסוציאליסטי. "שמאל לאומי" מעולם לא עלה לדיון משום חסך הברור לכל והוא כי בן הכלאים הלזה אינו בהכרח שמאל שלנו, אלא שמאל כנעני, ישראלי-תלוש חסר שורשים. שמאל זה יכול לפרוח אידאולוגית גם באיראן, וונצואלה או ברוסיה, לא בהכרח בישראל.

כל יהודי באשר הוא, גם מהחילונים בינינו, הינו ראש וראשון יהודי בזיקתו לדת ולמסורת היהודים ברמות כאלו ואחרות. היהודי חש עצמו חלק מהעם היהודי, בעל קשר בילתי ניתן למחלוקת אל אדמת וארץ ישראל (ואין הכוונה כאן להגדיר מיהו יהודי). יהודי איש שמאל אוטנטי הינו מיוחד לעמנו משום שללא שורשים יהודים, ללא הזיקה לארץ ישראל הריהו חשוב כשמאל אוניברסלי, תלוש, מרחף, בן בלי עם, לאום ומולדת.
לא ביכדי כינו יניב והספרי את השמאל "שלהם" שמאל לאומי. הדבר מעיד על מגמת השמאל הישראלי הרדיקלי, זהו הפוסט-שמאל הרווח בקרב ציבור קיקיוני השייך לעולם הולך ונעלם המתעב כל זיקה ליהדות ולציונות. המתעב הזיקה לארץ ישראל על בסיס ההיסטוריה היהודית. שמאל רדיקלי זה רואה באזור מושבם של אזרחי ישראל אך אזור נוסף כדוגמת מחוז אזרביג'אן הרוסי או אוגנדה האפריקנית. שהרי שמאל לאומי שאינו מגדיר עצמו כשמאל יהודי, אינו קשור כלל למורשת היהדות הנובעת מהקשר לארץ ואדמת ישראל. ההקש היוצא ממשנתו של השמאל הלאומי הוא כי אין פסול במדינת כל אזרחיה (למרות שינסו לסובבנו בכחש ולטעון להד"מ).
ובאם אין פסול במדינת כל אזרחיה, הרי השמאל הלאומי יכול לשכון גם כסקטור ניפרד בקרב הלאום הפלשתיני (כ-דהימי) ומכאן קצרה הדרך למדינה בעלת רוב לאומי פלשתיני ומיעוט יהודי ניכחד והולך עד כליה.

אין זה סוד יותר כי השמאל הישראלי מצטמק והולך משך כשני העשורים החולפים. אין צורך להעמיק בניסתר על מנת להבין כי את תהליך התדרדרותו של השמאל האוטנטי הישראלי החל "תהליך אוסלו" ובמשנה תוקף, האינתיפדה הפלשתינית השניה וגרוש גוש קטיף. ללא ספק, על טעויותיו השמאל משלם ולדאבוננו, גם כלל עם ישראל.
אמנם דוברי שמאל רהוטים, חלקי לשון ומעמידי פנים ניסו ומנסים לשכנענו כי כל הארועים הללו היוו אך גן של שושנים עבור העם היושב בציון, שוה בנפשך, "כמונו כ"מזרח תיכון חדש", אך הפלא ופלא, הציבור לא קנה את להטוטי הלשון הצבועים הללו והיצביע ברגליו ובפתקיו כנגד גוש השמאל והאסונות שהמיט על ראשה של ישראל עד הלום.
השמאל כרת את הענף עליו ישב מאותו הרגע בו העלה על נס את לאומיותו האמורפית, האוניברסלית, המנותקת מערכים החשובים לעמנו וזאת בניגוד לשמאל האוטנטי שדגל בקשרו ההיסטורי עם היהדות הציונות והדמוקרטיה.

זו הינה טעות אופטית לחשוב כי השמאל האוטנטי חוסל. הוא חי קיים ובועט אך כאמור היצביע ברגליו את תסכולו מהתנהלות הפוסט-שמאל הישראלי שהלך והיקצין, הלך והתרחק מאותן אבני היסוד של העם המתחדש בציון. ניתן למצוא את השמאל האמור בעיקרו במפלגות הליכוד וקדימה, הרחק מהשמאל הסהרורי, הקיצוני, אמור אנרכיסטי ופשיסטי הקיים בינינו כיום. מפלגות אלו, על כל מיגרעותיהן עדיין מהוות בית נאות (מפלגת הליכוד במדה רבה יותר מהאחרת), לכל אותם מבקשי הדרך שלא יכלו למצאה בקרב השמאל הקיצוני אשר בחלקו הניכבד הינו שוטם ארצו, מולדתו ועמו.

ניתן היה לחשוב כי למצער יאחז הפוסט-שמאל הקיצוני בינינו בערכי הדמוקרטיה מאחר שנטש את ערכי היהדות והציונות אך לא כן הוא. נטישת הפוסט-שמאל את ההליך הדמוקרטי ניכרת היטב בכך שהללו פונים לכוחות וגורמים חיצונים לנו על מנת להשליט בכוח ובאופן אנטי-דמוקרטי בעליל את משנתם כנגד רצונו של העם היושב בציון, מאחר שמכירים הם בכך כי הפכו למיעוט. בכך הפך שמאל זה לסוס טרויאני, לחידקים טורפים כנגד הגוף המארח. הללו אינם נירתעים מלחתור ולנסות להשליט בכח הזרוע את משנת המיעוט על הרוב (זהו מאפיין טוטליטרי-דיקטטורי מובהק), ופעילות זו מלמדתנו כי בכל המדדים החשובים לנו כעם היושב בציון, ניכשל השמאל הקיצוני פשיסטי, המכנה עצמו כעת באורח נילעג להלל "לאומי". האם כבר שכחנו אודות המפלגה שהעלתה על נס ערכים זהים בהקשר זה הלא היא המפלגה הלאומית-סוציאליסטית הגרמנית (נציונל סוציאליסטית), המכונה לשם קיצור "נאצית". וניתמה, מהו המרחק לאשורו בין משנת השמאל הלאומי הישראלי לאותה מפלגה גרמנית לאומית?

כל המדדים מצביעים על כי השמאל הקיצוני ביאושו כי רב עקב התדרדרותו מנסה להאחז בלחשי קסמים ובהונאה פשוטה על מנת להחזיר את נוטשי ספינת השמאל האובדים לחיקו. לטעמם המילה "לאומי" חייבת להלך קסמים על "ההדיוטות" הישראלים ולמשכם לחיק השמאל מחדש.
ההונאה מתעצמת כאשר נוכחים אנו כי לפי מיטב מסורת ה"היפכא-מסתברא" האורווליאנית-הבולשביקית, "השמאל הלאומי" תפס טרמפ על המושג "ציוני" וזאת לאחר שסחט עד תום באורח נכלולי, ציני וניפתל את המושג "זכויות אזרח / אדם". הכיצד ציוני? מהו ציוני לדעת אנשי השמאל הלאומי? האם ציוני הינו פושק השפתים הגדול ביותר? הוא הנחשב לציוני? ירעננו השרלטנים, אנשי "ציון הלאומיים" זכרוננו, אימתי הקימו התישבות אחת בדרום הארץ? וכמה יישובים הקימו הם בצפונה של ישראל (ונימחל לעוכרי ההשתישבות באיו"ש אלו על אי הקמת יישוב שם דווקא). האם ברצונם כי נאמין בציונותם בכך שמפטפטים הם "ציון" מאחורי כל שיח כמוש? האם להיות ציוני הוא לכופף את ידה של מדינת ישראל אל מאחורי גבה בכך שהופכים למלשינים ומלעיזים כנגדנו בסיגנון ה'קאפו' בפני גבירי העולם?

חבירתו של "השמאל הלאומי" לאירגונים קיקיונים שוקעים ושקועים כדוגמת "שלום עכשיו" ובצל"מ, אלו המהלכים על סיפה של תהום הבגידה במולדתם, מעידה כאלף עדים מי ומה הוא טיבעה האמיתי של התארגנות לשם הולכת שולל זו. לא ביכדי כבר נאמר "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה". כל פירוש נוסף מיותר, השמאל הלאומי הינו "אותה הגברת בשינוי אדרת" (שינוי שם בלבד) של אותם אירגונים ואנשים אשר דירדרו את השמאל הישראלי למצבו העגום ד'היום וגרמו לרתיעה ולמיאוס עמוק של הציבור בהם.

ישראל נידרשת נואשות לגוש שמאל אוטנטי. גם אם דומה וגוש הימין מנווט למצער נכונה ועדי-ארגיע את מהלכי המדינה כיום, אין וודאות כי מצב זה ישרור לעד וכך, אופוזיציה כיבדת מישקל, לוחמת ומבקרת נחוצה לנו על מנת לאזן תהליכים פוליטים, מדינים, ביטחונים חברתים וכלכלים באורח מושכל. מצבנו כיום מלמד כי ישראל מצויה תחת שילטון דמוקרטי אך להלכה. מאחר ואין קיימת אופוזיציה ראויה אשר תבקר את מהלכי השלטון ותחזירו למוטב אם וכאשר יידרש לכך. משטר דמוקרטי כהילכתו אינו יכול להתקיים ללא גוש אופוזיציוני אמיתי המציב איזונים ובלמים שונים בפני השילטון. הקווים בין המחנות הפוליטים חייבים להיות ברורים וחדים ככל האפשר, גוש של מפלגת מרכז הינו אם כל חטאת וסיבה למסיבת שחיתות שילטונית, כבר ההינו בסרט הזה (ראה מקרה "קדימה"). בנוסף, הדמוקרטיה חייבת בקיום של אלטרנטיבה לשלטון, יהיה זה מוצלח ככל שיהיה, מאחר שכל שילטון דרכו להסתאב עם חלוף הזמן. אנו צריכים לשלטון יציב אך זה אסור לו שיתמשך מעבר לתקופת שתי קדנציות ומכאן, היכן היא החלופה?

בכך שהשמאל הישראלי האוטנטי המצוי עדיין בתרדמת חורף עמוקה (בעיצומו של הקיץ), אינו מתנער, אינו קובע לעצמו יעדים הניגזרים מהיותנו יהודים, ציונים ודמוקרטים בעודו מוסיף נופך נחוץ מאין כמוהו של גוון קפיטל-סוציאליסטי לפעולותיו, הינו למעשה מקבע דמותו גם כאנטי-לאומי באשר חוסר הפעולה בכיוון זה, בעיקר החברתי-כלכלי מנזק אותנו כולנו, מנזק את כלל הלאום היהודי בארץ ישראל.

כך או כך, הזילזול שמפגינים נתבי "השמאל הלאומי" בתבונתו של הציבור הישראלי מהווה עלבון לאינטיליגנציה הציבורית, שאכן הוכיח פעמים רבות כי הינו עולה אינטלקטואלית מונים רבים על אותם שרלטנים כדוגמת נביאי השקר מ"השמאל הלאומי" המנסים לאחז עינינו באותות ובמופתים ולדרדרנו לתהום נשיה עמוקה עוד יותר. מוטב לנו כולנו כי נקיא את הללו מקירבנו בעודנו מעודדים את אנשי השמאל האוטנטי בינינו וכל המקדים הרי זה משובח.

אהרון רול
amroll@sympatico.ca
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf

מייל שקיבלתי - מכתבו של מנהל מכון וינגייט


מכתבו של מנהל מכון וינגייט.
כל מילה פנינה
לכל הבטלנים מהכיסאות המרופדים בכנסת ולועדת השרים עם הבורקס ובקבוקי המיץ על השולחן שלום,
שמענו שאתם דנים המון באלימות. שמענו שוב שאין מספיק כסף לעוד שוטרים ועוד מכונות ירייה ועוד תותחים נגד כייסים ואנסים.
הרגשנו ששמענו את זה כבר פעם. או כמה פעמים. או מיליון.
נמאס כבר!!!!!!!
אתם לא רואים את הפתרון שמונח ממש מתחת לעוגיות החמאה שעל השולחן שלכם?
תפסיקו לספר לנו על תקציבים.
הרי אפילו אתם כבר לא מאמינים לעצמכם.. את האלימות לא תנצחו בתקציבים. הכל מתחיל מחוקים מרתיעים. הרוצחים והאנסים וכל שאר הבני-דודים של השטן צריכים לפחד מאיתנו ולא אנחנו מהם!
אז הנה התכנסתי כאן היום ואני חוטף לכם את המיקרופון ויש לי דרישות.
זה לא כסף וזה לא כוח שאני רוצה. זה חוק. או ליתר דיוק חוקים. כן, זה חוקים שאני רוצה! חוקים קשים למען אזרחים שרוצים לחיות ונגד אלה שחוגגים על חשבון הכאב שלנו והפחד, כל הדרך אל הקזינו של החיים של הכי היקרים לנו
והנה הדרישות שלי: - על אלימות נוער אני דורש להעניש קשה - כל נושא תיק פלילי על אלימות לא יקבל רישיון נהיגה ולא יצא לחו"ל עד גיל 30! – תתחילו עם 3-4 כאלה ואתם תראו באיזו מהירות ה"ערסים" המתחילים האלה יכולים להרגיע...
- לתת עונשים קבועים וקשים בחוק לרוצחים (מאסר עולם אמיתי! לכל החיים!), לאנסים (20 שנה), לסוטים שפגעו בילדים (20 שנה), לרוצחי נשותיהם (מאסר עולם – הם רוצחים), לפושעים שפגעו בקשישים (15 שנה ועוד שנה לעבוד עם קשישים) ולמתעללים מינית בנשים (10 שנים מינימום). על אונס קבוצתי - מאסר עולם!!!! – ואל תאפשרו לשופטים להפעיל את בלוטות הרחמים שלהם פתאום כשהם צריכים להרתיע. נראה אותם אחרי שהילד שלהם יפגע, חס וחלילה..
- להעניש על מעשי מרמה ונוכלות בעונשים קשים ויעילים. על אלימות "קלה" ברחוב - כנ"ל ועל עוד מעשי פשע "קטנים" שכשאתה לא מטפל בהם - אתה מגדל פושעים אמיתיים. ולא - אני לא מתכוון לאנשים רעבים שגנבו!! אני מתכוון למי שמוצא שאלימות ופשע זו אחלה פרנסה וסבבה כבוד.
- במקום בתי כלא יקרים (שהם היום סוג של מתנ"ס אבל לפושעים..) אני רוצה שתקימו יישובי עונשין מבודדים שבהם יכלכלו האסירים את עצמם ויממנו את שהייתם בעבודה קשה. קוראים לזה "עבודת פרך" - מזה הם יפחדו! היום הם פשוט יושבים בחוג מקרמה, מחשבים ויוגה – ובקרוב? מה? חוג ג'ודו?..
... ודרך אגב, את ההילטונים שהקמתם ואתם מתעקשים לקרוא להם בתי כלא, אולי תהפכו אותם לבתי ספר בתנאי פנימייה להורים? – הורה שיודע לחנך יגדל דורות כאלה. ולמה שלא יהיה מקצוע כזה בבגרות – ניהול משפחה. למה הילדים שלנו חייבים לדעת כל תנועה של כל נביא בתנ"ך ושל כל צבא בהסטוריה של אירופה אבל את הדברים הבסיסיים של איך לגדל ילדים, איך לחנך אותם, איך לנהל תקציב משפחתי או איך לבנות לעצמם ולמשפחתם חיים בעלי ערך ותקווה – למה את זה אתם משאירים לרחוב?
נמשיך?
- להנהיג סירוס כימי חובה למי שביצע פשעים מיניים בילדים ולמי שחזר על פשעי מין כלשהם (אונס, מעשים מגונים).
- למנוע מפושעי מין לחזור ולהתגורר לפחות 50 ק"מ ממקום מגורי הקורבנות גם אחרי שחרורם, לכל החיים.
- פושעי סמים ובמיוחד מבריחים וספקים שיתפסו - כל רכושם עד השרוך של הנעל יוחרם לטובת המאבק בסמים. הם יממנו את המאבק בהם. רציתם תקציבים? הנה. קחו.. קחו.. עכשיו אתם מרוצים? קיבלתם כסף? יאללה – קחו עוד בורקס ובואו נמשיך בסיור בשבילי ההיגיון הבריא...
- עברייני אלימות קשים לא יורשו לצאת לחופשות מהכלא! – זכרו את בן איבגי שצוחק עליכם כל הדרך ההסגרה דה-לוקס שהוא סידר לו. וזה אחרי שבחופשה הקודמת הוא סתם שדד מכולת.
- לשלול מכל מי שישא נשק לא חוקי את רישיון הנהיגה ואת הזכות לצאת לחו"ל להרבה שנים. אפילו אם לא עשה דבר. סכין לא לוקחים בכיס כדי לקלף תפוח וגם אקדח הוא לא ממש מצית!
- לשלול מכל נער שעשה שימוש בנשק בלתי חוקי (כולל סכין, אולר וכדומה) את הזכות לשרת בצבא ולנהוג במכונית (שמעתי שבוועדה כבר התחלתם לדון בדברים דומים - יופי לכם! נו.. טעים הבורקס?)
- והייתי מוסיף גם את האלימות בדרכים. כולנו הצלחנו כאן ושם לפשל בכביש. אבל את מי שחוצה קו הפרדה לבן, מי שחוצה רמזור באדום, שנוהג בלי רישיון ועוד כמה עבירות סוציומטיות במיוחד שיש להן גם נטייה מוזרה לייצר גופות מרוטשות - את אלה הייתי מעניש ב-5 שנים בכלא ושלילה לכל החיים על העבירה עצמה! הם רוצחים שקטים. בלי הגה. הם חייכנים ונורמטיביים אבל הם יהרגו לך את ההורים או את הילד. או את כל המשפחה. בלי להניד עפעף. אפילו בלי להדליק מזגן.
לסיכום, רבותי המחוקקים, זה לא כסף שחסר למאבק באלימות - זה חוקים!
זה שתתחילו להזיז את עדרי העוזרים הפרלמנטריים שלכם ולשנע את הפקסים שלכם ואת המחשבים הניידים והרכבים הצמודים כל כך טוב אליכם ואל נשותיכם החסודות ואת החליפות המפוארות שקניתם מכספנו "בשביל הקשר עם הבוחר" ותנסחו חוקים ותעבירו אותם כי אתם מסוגלים לעבוד בחריצות מדהימה בשביל כל קול בבחירות אבל בשביל החיים של ילדינו אתם תמיד בפגרה או באיזה סיור לימודים בחו"ל על חשבוננו שבמהלכו אתם לומדים נושא מאד חשוב כמו הגודל ההשוואתי של חדרי מלון בסגנון הסוויטה הקאריבית או אופרציות בניהול בריכות שחייה בחופים קסומים ומשום מה מסתבר שממש אצלם פותחו שיטות מצוינות לניהול תחבורתי שישראל מתעתדת ליישם וזה אפילו שכלי הרכב הכי חדיש שם זה איזה פרד או ריקשה או סתם הרגליים של המקומיים..
זה לשנות כך שהם יפחדו מאיתנו. כן – הם. המאיימים האלה. הגדולים המפחידים. אלה שפעם הזנחתם כשהם היו ילדים עניים ודפקתם להם את הילדות והיום הם מחזירים לנו בראש.
וכן. מאיתנו: ההורים והשכנים והאנשים הפשוטים שסתם רוצים לחיות בשלום עם הפחדים שלנו. מאלה שעד היום לא קמו להגיד לכם שדי כבר כי תמיד היינו בטוחים שאוטוטו אתם מתחילים לטפל בזה. הרי בשביל זה נבחרתם, לא?
וזה לשנות שהם יפחדו במקום שאנחנו נפחד מהם. במקום שנצטרך להתפלל בכל פעם שהילד יוצא למועדון או שאימא שלנו נוסעת בכביש או שהבת שלנו לובשת חולצת בטן או שסבתא שלה נשארת בבית הקטן שלה ושומעת רעשים בחוץ.
אז יאללה. קומו כבר מהכסא, קחו בורקס אחרון ותתחילו לעבוד כבר.
על החתום,
אזרח משונה שרוצה את המדינה שהבטיחו לו ושלמענה הוא נלחם משדה הקרב ועד לשדה השלום והוא ממש סתם בן אדם. אחד שרוצה את המדינה שכבר הייתה ממש בהישג יד, ממש כאן, אבל פתאום נעלמה לו ולכולם ופינתה את המקום למשהו שאפילו בחלומות הזוועה של ההורים שלנו לא יכול היה להופיע כי אין מצב שיהיה דבר כזה בעולם חוץ אולי מישראל.

יהודים למרמס\אהרון רול

24 מאי 2010
יהודים למרמס
מזה זמן שאנו כולנו נתונים לבוז, משיסה ומרמס בעין פוצה פה ומצפצף. חרם המוצרים שהיטילה הרשות הפלשתינית על מוצרי ההתישבות באיו"ש אפשר שניראה מהלך הגיוני מהצד הפלשתיני אך בחוסר התגובה הישראלית לכך אנו משדרים מסר שגוי לאויבינו ולידידינו כאחת במרחב השמי כמו גם מסביב לגלוב.
בכך שאיננו מגיבים כיאות הרי שאנו כאומרים כי וויתרנו על מפעל ההתישבות באיו"ש, מפעל שנידחף, מומן וניתמך בעשרות מליוני דולארים על ידי ממשלות ישראל בו פועלים ודרים מעל ל300 אלף מבני עמנו המהווים מופת לאהבת הארץ ועמה. מה עוד כי חלקו הארי של מפעל ההתישבות באיו"ש ממילא מתוכנן להשאר בחזקת ישראל בכל הסדר עתידי עם הפלסתינים. אנו בפירוש משדרים מסר מעוות לשונאינו אשר בו הינם יכולים להתעלל בנו ככל שיחפצו בעוד אנו, יהודים שפופים שכמותנו מלקקים את מי האפסיים המותזים על ראשינו וטוענים כי הללו אך מי גשם צלולים.
הפלסתינים מניחים, אפשר כי בצדק, כי אנו שבויים בכף ממשל אמריקני אשר מחויב להשגים ולא, אפשר כי יוכה בקלפי ומכיוון כי ישראל בת בריתה של ארה"ב, הרי שלא תרצה לסכל השגי הממשל האמריקני ולצאת כנגדו. מכאן, חשים הפלסתינים כי הינם אוחזים אותנו בגרוננו וחופשים ללחוץ כאוות נפשם בעוד ישראל לא תעז להגיב מאימת חוסיין אובמה. ובכן, ישראל חייבת להגיב, דווקא כעת, מהר ובשום שכל.
הפלסתינים, בתחכום רב, מנסים ואף מצליחים במידת מה לתקוע טריז בין תושבי ישראל עצמה בכך שמבדלים את תוצרת ההתישבות באיו"ש מתוצרתה של כלל ישראל. בכך הם מוצאים להם בני ברית בקרב השמאל הרדיקלי האנטי ציוני דהיינו, אנטי התישבותי בינינו. די היה לחזות במחזה הסוריאליסטי בו ירון (ההיסטרי) לונדון בתוכניתו מה-23 מאי 2010 , לא יכול היה לכבוש יצרו להתגולל על המתישבים בבחינת "הכה ביהודים והצל את השמאל". לגישת הגריאטרי הלזה הרי החרם של הפלסתינים הינו כשר למהדרין ובכלל מה רוצים מהם, הם פועלים הרי למופת בענין החרם.

נעלם מקובעי המדיניות בינינו כי חוסר התגובה מצידנו מוכיח והשלמתנו עם חרם המוצרים הפלסתיני הינו אך הסנונית ראשונה במסע מתוקשר היטב של הרשות הפלשתינית כנגד ישראל לקראת האשמתה בכישלונן האפשרי בהחלט של שיחות הקירבה. ניתן לערוך זהות בין משט תשע הספינות לעזרת החמאס בעזה ולחרם המוצרים המדובר. הן שם, גם כאן, מורך לב והססנות ישדרו חולשה ורפיסות ופוגעים קשות ברף ההרתעה הפוליטי והמדיני הישראלי.

כמובן כי אנו נעשה את כל הטעויות האפשריות בנושא משט התמיכה העזתי וניזכה לעוד קבין רבין של צוננים וגינוי ברחבי העולם.
הדרך הנכונה (אך לא היחידה), להתמודד עם המשט הפרובוקטיבי הלזה הינו להכריז כי כל עזרה הומניטרית או אחרת לתושבי עזה חייבת לעבור דרך ישראל (עד שיוחזר גלעד שליט הביתה – ואז מצרים תהיה אחראית לאספקת העזתים ), ומכאן שיש לעצור את הספינות, לשייטן לנמל אשדוד, לפרק את הטובין שעליהן, לבדקם כהלכה ואז להעבירם דרך מעברי הגבול לעזה, למעט חומרים אסטרטגים שישארו בישראל. יתרה מזו ישראל תפריש חלק מהטובין לטובת תושבי שדרות והנגב המערבי אשר סבלו את אימת הקסאמים משך שנים ארוכות. ישראל תערוך מצג הסברתי חובק עולם בנושא חלוקת הטובין בין תושבי שדרות לתושבי עזה ובכך תעמיק את תודעת הסבל וזכויות היהודים במקביל לאלו של הפלסתינים.
האם יש סיכוי לפעולה חכמה וצודקת כאחת מעין זו? לא, אין סיכוי שבעולם, משום שמנהיגינו מכל קצוות הקשת הפוליטית שקועים וחפורים עמוק בקופסתם ודומה כי אינם מסוגלים למחשבה רעננה ויצרנית.

גם נושא חרם המוצרים הפלסתיני על ההתישבות באיו"ש חייב בטיפול יצרני. ישראל צריכה למנף החרם לטובתה בכך שתוכיח קבל עם ועולם כי אינה פוגעת בשיחות הקירבה עם הפלשתינים למרות החרם הפלסתיני בעוד הפלסתינים עושים כל שביכולתם על מנת ליצור פרובוקציה ולסכל את שיחות הקירבה עוד לפני פתיחתן.
מאידך, תענה ישראל לפלשתינים מידה כנגד מידה. סחורות במגוון וכמות למצער זהה תחסמנה למעבר לישראל במעברי הגבול ולא תורשנה להימכר בישראל. פועלים פלשתינים, לא יורשו להיכנס אף הם לישראל. כמובן שפעולה מעין זו חייבת במסע הסברתי מבעוד מועד ובמקביל, הבא להראות לעולם מי הוא יוזם החרם וכי ישראל אך מגיבה עליו.
אנו כבר עשינו כל טעות אפשרית עם נושא הפצצת הנגב המערבי בקסאמים בכך שיצרנו מערך תגובה, נאה כשלעצמו אך מטופש במהותו משום שלא דאגנו לקבע בתודעה העולמית מי הוא התוקפן כאן ומי הוא המתגונן. אנו הפכנו לבילתי וודאי מה קדם למה, "הביצה או התרנגולת" וקיבענו בזכרון העולמי כי הפעולה החמאסית והתגובה הישראלית זהות במהותן. אל לנו לחזור על טעויות אלו במקרה דנן.

בכך שנגיב כיאות כנגד נושא החרם נשיג מספר מטרות.
1. עבודה עיברית בהתישבות באיו"ש תהפוך לכורח המציאות, מציאות שאין ברוכה הימנה. כתוצר לוואי, יתגברו מחפשי עבודה בהתישבות שיגיעו מתוככי ישראל את מספר המתישבים באיו"ש.
2. הלחץ על הכלכלה הפלשתינית שהפכה מפונקת, עקב פליטת אלפי עובדים פלסתינים ממוקדי ההתישבות, יתעצם ויחיבם למחשבה שניה.
3. בתוככי ישראל נחל לקנות תוצרת ישראלית הרוויה בעבודה עיברית ולא פלסתינית או תאילנדית.
4. ניתן לשלוט בכמות הסחורות והמוצרים העוברים מהגדה לישראל ובכך למנף פעילות פוליטית-מדינית. כמובן כי עלינו להניח כי מנהיגינו מוכשרים דיים לנצל מנוף זה.
5. מוצרי ההתישבות באיו"ש ימכרו באופן מוגבר בתוך ישראל, פעולה אשר תסיע לגשר על הפערים בין חלקי העם ותקרב לבבות.
6. הפרדה בין הפלסתינים לישראלים תקבל משנה תוקף—מעטים יזילו על כך דימעה.
7. הפלסתינים יבינו כי יותר משישראל זקוקה להם, זקוקים הם לישראל. עובדה זו אפשר בהחלט כי תשליך, כמוצר לוואי, על תוצאות המשא ומתן הקרב ואלו העתידים לבוא.
8. ישראל תשדר לעולם כי יהודים, כמו גם אזרחי ישראל באשר הם אינם נתונים למרמס והשלטון בישראל ניזעק בנפש חפצה להגן על אינטרסים ישראלים בכל אתר ואתר.
9. פעילות כנגד חרם המוצרים הפלשתיני תרגיע גם תנועות חרם מוצרי ישראל מסביב לעולם כנגד מוצרי ההתישבות. רפיסות וחוסר תגובה תעצים החרם על מוצרי ההתישבות וחרם על מוצרים ישראלים בכלל (הקיים כבר בחלקו).

האם ישנו צד שלילי לפעילות מוצעת זו מצידנו? לא מניה ולא מקצתה, במדה ונפעל בשום שכל במתואר לעיל או בדומים לו מהותית. הפלסתינים יפלו לבור שהם עצמם כרו, באשר יוכלו להתלונן כנגד חרם נגדי ישראלי רק "ללמפה" שהרי הם הינם יוזמי החרם. והלא כבר נאמר "מי שביתו בנוי זכוכית שלא יזרוק אבנים על בית שכנו". כעת נותר לראות אם וכאשר ירים אי מי בממשלת וכנסת ישראל את הכפפה.

אהרון רול
amroll@sympatico.ca
www.aaronroll.com
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf

תרבות לטוב ולרע\יהודה צורף


תרבות לטוב ולרע

ככל שחולף הזמן אני מוצא את עצמי יותר ויותר מופתע לנוכח עוצמתה של מנטליות הזדון המפעפעת לתוך ההוויה הישראלית. יותר מכך אני נדהם ממנגנוני ההכחשה של אזרחי הארץ, שרובם ממשיכים להדחיק לנבכי תת-התודעה את הזדון הבועט בחושיהם הלומי המציאות המכוערת, לעתים עד כדי התעלמות מוחלטת מקיומו התוסס.

אך הזדון, מעצם טבעו, אינו מכיר שום גבולות או קווים אדומים, והוא הולך ומשתלט על הציבוריות הישראלית. אחד מגילויו המובהקים של הזדון, מעבר לתופעות אופייניות של חוסר התחשבות מופגן, הוא הדחף הילדותי להסב עוגמת נפש לזולת על ידי גרימתם של אותם מטרדים שדווקא מציקים לו במיוחד, תוך התנכרות להפצרותיו שנופלות על אוזן ערלה. שכן, הזדון נובע מתוך יצר פרימיטיבי של שתלטנות דורסנית שאינה מכירה בזכויותיו של הזולת לאיכות קיומית בסיסית.

קרנות המזבח של ההדחקה הנפשית, הנוהגת להתכחש לקיומו של הזדון שהפך להיות תו היכר של הציבוריות הישראלית, הם אותם גילויים נדירים של חסד אנושי, התנדבות ועזרה לזולת. אך ההסתמכות על אותם איים נדירים של חסד אנושי, שמיועדת להפריך את אשמת הזדון המחלחל בחברה הישראלית, רק מעידה על בלבול מושגים וכשל יסודי בהבנת הניגוד העקרוני שבין תרבות לבין מאפייני התנהגות אינדיבידואליים. לא בכדי סיכם הלל הזקן את התורה כולה באימרה המכוננת "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", מתוך תובנה נבואית של העוצמה המכשילה הגלומה בתרבות.

שכן, התרבות היא מכלול המאפיינים האנושיים המגלמים בתוכם את מהותו הקולקטיבית של עם, בעוד שגילויים אינדיבידואליים חריגים נובעים מתוך מאוויים אנושיים מקומיים, לטוב ולרע, של בודדים בחברה. התרבות היא זאת אשר מעצבת את פניה של החברה, בעוד שגילויים אינדיבידואליים חריגים אינם מותירים את רישומם על המציאות הלאומית. עוצמתה הגורפת של תרבות מתבטאת ביחסים בין הדורות, שאת תקינותם מעמיד המקרא כתנאי ראשון והכרחי לשגשוגה של החברה האנושית, כמאמר החזון הנבואי "והשיב לב אבות על בנים". המציאות הישראלית מעידה על ניגוד הולך וגובר בין הדורות, ולפחות אחת מעדות ישראל, שמאז התהוותה של המדינה נמנו בניה עם מלח הארץ, מהווה כיום משאב אנושי מוביל לכנופיות העארסים הרוחשות בבתי הספר.

ההיסטוריה של גרמניה הנאצית מהווה דוגמה מתבקשת מאליה לתהום הפעורה בין עוצמתה של תרבות לבין התנהגותם החריגה של בודדים בחברה. שכן, המפלגה הנאצית מעולם לא זכתה לרוב פרלמנטרי מכריע בגרמניה, כמו כן, לא מעט קציני ס. ס. התמוטטו נפשית וחלקם אף התאבדו לנוכח ההרג המאסיבי של יהודים, מתנגדי משטר ואחרים, ואף יותר מכך, בברלין עצמה, בלב האפילה הנאצית, סיכנו גרמנים את חייהם במבצעים הירואיים של הצלת יהודים. שלא לדבר על נסיונות חוזרים ונשנים מצד מתנקשים גרמניים לחסל מנהיגים נאציים. אך כל הנתונים ההיסטוריים האלה, המצביעים על חריגה בהיקף מרשים מסדר היום הנאצי, בטלים בשישים לעומת העוצמה הנאצית שסחפה את גרמניה כולה, כך שהעם הגרמני כולו היה מזוהה בעצם עם הנאציזם, למרות הנתונים ההיסטוריים המעידים על המציאות המורכבת שאינה עולה בקנה אחד עם התדמית הנאצית.

כך שההתכחשות לעצם קיומה של תרבות הזדון, שהולכת ומשתלטת על הציבוריות הישראלית, ודאי שלא תסייע לבלימתה. מאפייניה של תרבות הזדון, שעל פי קריטריונים מוסריים ראויה להיות מוגדרת כתת-תרבות, מוצאים את ביטויים לא רק בפתולוגיה העארסית אלא גם בכל הרבדים הקיומיים של מדינת ישראל, עד כדי כך ששום תופעות חיוביות של על-תרבות אינן מצליחות לאזן אותם או לרסן אותם במידה ראויה לשמה.

אחד הביטויים האופייניים לזדון הישראלי הוא השימוש האינפלציוני באפקטים הצווחניים המתלווים לכלי הרכב. מתוך נסיוני, כאזרח המתגורר ליד צומת סואן, אני יכול להעיד שמבין כל הרעשים השונים והמשונים המופקים בצומת, האפקטים האקוסטיים המחרידים ביותר הם אלה הבוקעים מתוך מערכות האזעקה הקוליות של כלי הרכב. הרעש הנורא מכולם הוא ללא ספק הצוויחה ההיסטרית הבוקעת מכלי הרכב בעת דריכת מנגנון האזעקה וניטרולו. הצפצוף הצווחני של דריכת האזעקה וניטרולה מקרין על סביבותיו את השתלטנות, הגסות והדורסנות הגלומים בתת-תרבות הישראלית.

נציגה מובהקת של תת-התרבות הישראלית היא חברת גלוברנדס, המפיצה סיגריות שגורמות נזק לבריאות על פי תווית האזהרה הרשומה על חפיסות סם העישון הרעיל. כל בקשותיי מנציגי חברת גלוברנדס לגלות התחשבות בסיסית ולחדול מלהציק לנו בצוויחות החוזרות ונשנות הבוקעות מכלי הרכב שלהם החונים תחת חלונותינו, נתקלו באוזן ערלה, גסה ומזלזלת. יתרה מזאת, רכביה של גלוברנדס מציקים לנו כעת יותר מתמיד בתכיפות מועצמת של צוויחות האזעקה הבוקעות מהם. על פי העקרון הזדוני של "מה ששנוא עליך עשה לחברך", מתקבל הרושם שנהגי החברה קיבלו הוראה להציק לנו בכוונה תחילה, דווקא משום הסבל הנגרם לנו.

לעומת הזדון הטיפוסי של חברת גלוברנדס, ראויים נציגי חברת מ. ח. אלישר לכל מילת הוקרה ושבח על המחשבה היצירתית שהשקיעו לפתרון הבעיה. אלא שלמרבה הצער, המופת העל-תרבותי של חברת מ. ח. אלישר הוא אי בודד של שפיות באוקיינוס הטירוף של זדון תת-תרבותי בנוסח חברת גלוברנדס ודומותיה.

הפגיעה האנושה בכושר האינטלקטואלי, במעוף המחשבתי וביצירתיות היא המחיר הכבד שמשלמת חברה על שקיעתה לתוך תת-תרבות של הפקרות מוסרית. גם כאן עושים מליצי היושר של הגניוס היהודי את אותה טעות גורלית של היאחזות בקרנות המזבח של תופעות מקומיות חריגות, דוגמת ההייטק הישראלי, וכן איזכור של פרסי נובל שקיבלו מדענים ישראליים, ועוד הישגים של מדענים ישראליים הממוקמים בחו"ל.

אלא שכידוע, פרסי הנובל התקבלו על מחקרים שהתבצעו לפני עשרות שנים. יתרה מזאת, חתני הפרס הם הראשונים העומדים בשער ומתריעים על התדרדרות ההשכלה ועל התשקיף המדעי העגום בארץ. בועות ההייטק תורמות אולי לכיסיהם הפרטיים של יזמיהן, אך אין להן שום משמעות לציבוריות הישראלית, והמדענים הישראלים המשגשגים בחו"ל רק ממחישים את בריחת המוחות מישראל הממולכדת בכבליה המתהדקים של תת-תרבות לבנטינית.

מן הראוי שהמדענים ידועי השם יתריעו קודם כל על מצב החינוך בארץ, שכן, החינוך הוא בעצם התשתית הרוחנית להשכלה. מן המסד ועד הטפחות מחלחלים דפוסי המוסר הירודים לתוככי הציבור הרחב עד אל מסדרונות השלטון הרוחשים, ומעוותים את תפישת המציאות של מדינת ישראל הרשמית. השלומיאליות הישראלית בדובאי חייבת להדליק בציבור את כל האורות האדומים, לפחות בקרב ההוגים העצמאיים. לצורך חיסולו של איש חמאס בכיר רמסה ישראל את כל כללי המשחק הבינלאומי, נקלעה להעמקת בידודה בעולם והביכה את ידידיה הספורים. נראה שהשלטון נותר תקוע בעידן חסמב"ה שאבד עליו הכלח, וייתכן שהוא כבר לוקה בפתולוגיה העארסית של סגירת חשבונות בכל מחיר "בשביל הכבוד, אחי"...

כאמור, המוסר הוא תנאי הכרחי לגמישות מחשבתית, יצירתיות ומעוף. ככל שישראל שוקעת לתוך תת-תרבות הרומסת את ערך היסוד של דרך ארץ, כך היא מאבדת את יכולתה האינטלקטואלית להתמודד לא רק עם נסיבות בינלאומיות מורכבות אלא גם עם השעבוד הביורוקרטי שכפתה על עצמה. הזיקה בין מוסר לאינטלקט בא לידי ביטוי מובהק גם בגישתן של חברות עסקיות תת-תרבותיות, דוגמת חברת גלוברנדס, לפנייתם של אזרחים המבקשים מהן לגלות התחשבות בסיסית ולצמצם את מפגעיהם הסביבתיים. גם אם היה נציג בעל רצון טוב בחברת גלוברנדס, שגילה נטייה כנה לסייע בפתרון בעיית המטרדים האקוסטיים של רכבי החברה, הוא נכנע עד מהרה ונסוג מיוזמתו הברוכה בכל מיני טענות ומענות ביורוקטיות. שהרי, הביורוקרטיה היא מפלטו של הנבל.

בעוד העולם עובר תמורות ותהפוכות מעבר ליכולת ההסתגלות האנושית, דווקא מדינת היהודים, שמעצם הגדרת מייסדיה הייתה אמורה להוות מופת מוסרי, חברתי וממלכתי לעמי העולם, שוקעת בתוך תת-תרבות של זדון, עוולה והפקרות, עד כדי חוסר אונים גובר להתמודד עם מצוקותיה הקיומיות הבוערות. כדי להתגבר על התחלואים הלאומיים, שמטרפדים את התפתחותה של תרבות יהודית ראויה לשמה בארץ ישראל, יש קודם כל להודות בהם ולאבחן אותם.

יהודה צורף

יום שישי, 21 במאי 2010

חלוצי התעופה\שאול נעים

חלוצי התעופה

21/5/1927 צ'רלס לינדברג חוצה בטיסת סולו לראשונה את האוקינוס האטלנטי מארה"ב לצרפת.
במשך 33 שעות. כינוי המטוס: " רוחו של סנט לואיס ". הוא הופך לאדם המפורסם בעולם.
אהוב ואהוד ההמונים. ההמשך היה פחות חיובי.בשנת 1932 נחטף תינוקו ע"י פושע למטרת סחיטה.
התינוק נרצח ע"י החוטף. הדבר משפיע עליו מאד,הוא מתחרפן והופך לאוהד מושבע של הנאצים.
הוא מאבד לחלוטין את אהדת ההמונים.


21/5/1932 אמיליה ארהרדט הופכת לאישה הראשונה החוצה את האוקינוס האטלנטי בטיסת סולו.
יותר מאוחר היא מבצעת בהצלחה טיסות בכורה נוספות ליעדים שונים.
בשנת 1937 היא מתכננת לערוך הקפה של כדור הארץ,תוך מספר נחיתות ביניים.
משימה מאד שאפתנית נועזת והרפתקנית. לקראת השלמת המשימה היא יוצאת לטיסה בת 3,900 ק"מ
ומתכוונת לנחות באי קטן. קשר הרדיו איתה אובד,הדלק הולך ואוזל והיא לא מצליחה לנווט את דרכה.
מטוסה מתרסק באוקינוס השקט ביום 18/7/1937.


6/6/1936 הגרמנים, בתקופת הנאצים ,מייצרים ספינת אויר ענקית בשם "הינדבורג" באורך 296 מטר
משקל 110 טונות הנושאת כ 100 נוסעים ואנשי צוות. חציית האוקינוס האטלנטי נמשכת 46 שעות.
כמות ענקית של גאז המימן שהוא קל מהאויר היה דחוס בספינה והוא שגרם לה לשייט ולטוס.
הספינה שייטה בגובה כמה מאות מטר מעל הקרקע –המצאה חדשה לטיסות טרנס אטלנטיות.
היא פעלה בטיסות נוסעים סדירות בין אירופה ליבשת אמריקה.
ביום 6/5/1937, פחות משנה לאחר טיסת הבכורה ,זמן קצר לפני נחיתה בניו ג'רסי ארה"ב
המימן שבה מתלקח והיא מתרסקת אפופת כדור אש ענקי.

יום שבת, 15 במאי 2010

היכן נמצא הר סיני

היכן נמצא הר סיני?
לקראת חג שבועות ,חג מתן תורה נעקוב ונראה היכן יכול להיות הר סיני.
לפי המסורת הרי סיני נמצא במדבר סיני בהר שהכינוי שלו הוא סנטה קטרינה.
הר זה הוא קדוש גם למוסלמים ונקרא בשם ג"אבל מוסא. (הר מושה).
לפי המסורת המוסלמת מוחמד ביקר במנזר סנטה קטרינה בראש ההר.
ועכשיו לשאלה מדוע זה נחשב להר סיני.
במאה ה 3 חלם הקיסר הרומאי קונסטנטין כי הוא נמצא בהר גבוה במדבר סיני
שבו ניתנה התורה ,על ההר הופיע ישו ואמר לו כיצד לנהוג בפעולה צבאית שעמדה על הפרק.
כאשר הקיסר התעורר הוא ציווה לנהוג כפי שישו אמר בחלום.
היועצים הצבאיים של הקיסר טענו כי זו טעות צבאית אבל הקיסר התעקש ולמרבית
ההפתעה הוא זכה בניצחון צבאי מוחץ.
הקיסר שלח את אימו למדבר סיני. הקיסרית האם צוותה לבנות בהר הגבוה ביותר בסיני
כנסייה לכבוד מריה, אימו של ישו.
ומאז נקבע ההר כהר סיני.
כעבור 250 שנים ציווה הקיסר הרומי ,יוסטיאנוס ,לבנות במקום מנזר על שם
קדושה בשם קטרינה אשר כרתו את ראשה ועל פי המסורת המלאכים לקחו את ראשה הכרות להר סיני.
למנזר קראו בשם סנטה קטרינה (קטרינה הקדושה) ומאז נקרא ההר גם בשם סנטה קטרינה.
כאשר ישראל שלטה בסיני בשנים 67-80 נבדק ההר מכל ההיבטים ולא נמצא שום שריד
לבני ישראל.
לפי המסורת בני ישראל מנו קרוב למיליון נפש והם שהו למרגלות ההר מספר שבועות.
לא נמצא תכשיט או מטבע או כל סימן המעיד על שהיית המון גדול בקרבת ההר.
כלומר ההחלטה שזהו הר סיני היא אותו חלום של הקיסר קונסטנטין.
אז איפה בכל זאת הר סיני?
כאשר משה הרג איש מצרי הוא ברח לארץ מדיין.
כלומר ארץ שנמצאת מחוץ למצריים.
שם הוא פוגש את יתרו ונשא לאישה את ביתו, ציפורה.
מדיין ממוקמת בחוף של ים סוף באזור סעודיה של היום.
אחרי היציאה ממצריים משה שוב מגיע למדיין ופוגש את חותנו יתרו.
לא מוזכר בשום מקום אחרי יצאת מצריים צבא מיצרי או משהו דומה.
ידוע שהיו למצרים כוחות צבא בסיני. כלומר משה לא חוזר לסיני אלא ממשיך ממדיין
כלומר מסעודיה לכיוון ארץ כנען.
לפי העדויות שנשארו בני ישראל הלכו באזור אילת,סדום וכדומה.
בסוף הם מגיעים לירדן של היום. שם נשארים שניים וחצי השבטים.
סיפור הר סיני מתרחש עוד בטרם הם מגיעים לאזורים הללו.
כלומר בנקודה מסוימת באזור הסעודי עוד לפני הכניסה לאזור אילת שם מתרחש מעמד הר סיני.
המדבר הסעודי הוא שטח סגור למחקר.
הסעודים כמדינה מוסלמית דתייה לא מאפשרת גישה לתיירים זרים ובטח לא ליהודים
להגיע ולהסתובב בצורה חופשית ברחבי הממלכה.
אם פעם ניתן יהיה להגיע לאזורים הללו שם יהיה צורך לבדוק ולגלות
אולי שם נמצא הרי סיני.




יום חמישי, 6 במאי 2010

מוסר קודם לכלכלה\יהודה צורף

מוסר קודם לכלכלה

על רקע הביקורת הציבורית הגוברת כנגד רמות השכר המופקעות של בכירים במשק הישראלי, נחלצים חסידי הכלכלה החופשית להצביע על תופעת שכר הבכירים כסימפטום מובהק של כשל השוק הממשלתי, שמעורב לדעתם במידה יתרה בניהול הכלכלה הארצית. מנקודת מבטם של חסידי הכלכלה החופשית, המעורבות הממשלתית, שמלאימה תחומי פעילות כלכלית ובולמת את יוזמתו החופשית של השוק הפרטי, היא זאת שיצרה את בועת השכר של בכירי המשק.

אלא שהשוק החופשי, שבעיני חסידי החזון הקפיטליסטי הופך להיות פתרון אוטופי שיביא מרפא לתחלואיה הקשים של הכלכלה הסוציאליסטית המולאמת, מוכיח את עצמו יותר ויותר כזירה של הפקרות, עושק וניצול. הוא מטפח את הסגידה לפולחן הכסף, כפן חד-ממדי של הקיום האנושי, ומשחית את החברה עד כדי ניוון מוסרי בלתי נמנע.

מנגד, גם קולקטיביזציה מוחלטת של הכלכלה הממלכתית הוכיחה את עצמו ככישלון, שכן, מסתבר שהיא מנוגדת לטבע האנושי, וגם אותה נוטים לנצל לטובתם האלמנטים המושחתים בחברה האנושית.

ההיסטוריה אומנם מלמדת שכלכלה שוויונית, שיתופית ומבוקרת היא אידיאל נאור מדי שאינו עומד במבחן הטבע האנושי, אך אין זאת אומרת שהאלטרנטיבה הבלעדית לכלכלה השיתופית מסתכמת באידיאל המנוכר של אנרכיית השוק החופשי. שהרי, באותה מידה שהלקח ההיסטורי ממחיש את כשלונה של הכלכלה השיתופית, הוא גם משקף את הפוטנציאל הדקדנטי הגלום בכלכלה החופשית כחותם הכשר לנורמות חברתיות של רדיפת בצע חסרת אבחנה.

כל אותם יזמים מופלאים, שמקימים חברות רווחיות, אינם פועלים בחלל הריק, גם אם מדובר בשוק הפרטי. שכן, הסביבה החברתית-תרבותית-כלכלית היא זאת שמספקת להם את הקרקע שמתוכה צומחות יוזמותיהם המוצלחות. מתוך קרקע ציבורית זאת יונקות היוזמות הפרטיות את המשאבים האנושיים שמניעים את גלגלי הצלחתן הכלכלית. כך שאין שום צידוק מוסרי להשלמה ציבורית עם השתוללות השכר של אילי ההון גם אם הם נמנים עם השוק הפרטי.

על כל פנים, ניצולו של שגשוג פיננסי, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי או בכל קונסטלציה ממלכתית המשלבת ביניהם, לצורך יצירת פערים סוציו-אקונומיים תהומיים, חותר תחת אושיותיו של אותו מרקם חברתי המהווה קרקע פוריה לצמיחתו של השגשוג פיננסי.

ההשקפה הגורסת שרק המגזר הציבורי הוא זה שיוצר מונופולים, קרטלים ואוליגרכיות היא בסך הכל סטריאוטיפ חבוט שאינו עומד במבחן המציאות. המציאות האמריקאית, למשל, מוכיחה שהעדר בלמים מוסריים בשוק החופשי יוצר אוליגרכיות ממון, שעריצותן מפוררת את אותו מרקם חברתי, תרבותי לאומי סבוך שעליו מושתתת המסגרת הממלכתית.

כך שההגדרות המיופייפות, דוגמת שוק פרטי, כלכלה חופשית, משק חופשי, הן בסך הכל עלה תאנה לקידומו של פולחן הסגידה לממון, שבו כל דבר נמדד אך ורק על פי ערכו הכספי. השתוללות שכר הבכירים במשק הישראלי, בין אם הם נמנים על המגזר הפרטי או הממשלתי, מלמדת עד לאיזה שפל מדרגה מסוגל פולחן הממון לדרדר את האדם.

יתרה מזאת, מכירתן של חברות היי-טק ישראליות, מזן הבליץ המצליחני של יוזמות הסטרט-אפ המתוחכמות, בסכומי עתק שהיזמים שלשלו לכיסיהם, אומנם נחשבת לסיפור הצלחה, אך דווקא בהצלחת הבזק הפיננסית שלהן טמון גם כשלונן. שכן, המימוש החפוז של הישגים אינטלקטואליים במזוודות גדושות דולרים מהווה קטליזטור להלכי נפש של חמדנות כספית, שבכרוניקה ידועה מראש מייבשים את אותם משאבים יצירתיים אשר הניבו את שפע הממון מלכתחילה.

מכל מקום, אין שום הצדקה, אמתלה או השגה אחרת לתיאור שערוריית שכר הבכירים במשק הישראלי, פרט לסימפטום של תאוות בצע פתולוגית הצומחת מתוך אנרכיה מוסרית המעניקה לגיטימציה לחמדנות ממון חסרת מעצורים. הרי ידוע לכל שרמות השכר המפלצתיות של אותם בכירים מתאפשרות אך ורק משום שהם קרובים לצלחת ומשום שהם משרתים אינטרסים אוליגרכיים של אצולת הממון מהשוק הציבורי והפרטי גם יחד.

חברה אנושית המסוגלת להכיל בתוכה סימפטומים פתולוגיים כה חמורים, דוגמת המורסה התופחת של שכר הבכירים, נגועה למעשה בתסמונת של ניוון מוסרי. כך ששום מהפיכה כלכלית לא תסייע לה למימוש השגשוג המיוחל, כל עוד לא תשתקם החברה בתהליך של הבראה מוסרית. בישראל המתבוססת בתחלואיה המוסריים, כל רפורמה כלכלית שתונהג לא תצליח לפטור את המדינה ממורסות השחיתות, הפערים והניצול.

שום חברה אינה יכולה לשרוד לאורך זמן כשהיא משועבדת לעריצותו של מולך הממון, ובמיוחד לא החברה הישראלית מוכת התחלואים, שמעצם מהותה תלויה יותר מכל חברה אחרת בהלכי נפש ציבוריים של סולידריות לאומית.

יום ראשון, 2 במאי 2010

ההשלכה מהחלון בפראג-דפנסטרטיו



השלכת אדם או בעלי חיים אחרים מחלונות של בתים או מגגות היו לאורך ההיסטוריה.
כולנו זוכרים את השלכת אנשי אש"ף ע" אנשי החמאס מגגות הבתים מעזה.
(מעניין שלא היו הפגנות נגד החמאס, רק תארו לכם מה היה קורה אם אנחנו היינו עושים את זה...)
אפשר גם להזכיר את השלכת אנשי האחים המוסלמים מהגגות בזמן טבח אל חמה בסוריה בשנת 1981
והיו עוד ועוד.
אני רוצה לספר על השלכת אנשים מחלון הארמון בפראג.
מי שהיה בפראג , ביקר מן הסתם במצודה בפראג.
יש הרבה סיפורים על המצודה אבל סיפור ההשלכה לא מסופר למרות שהסיפור הינו חלק ממלחמת 30 השנים באירופה שמדינות רבות היו שותפות לה.
הינה הסיפור:
בשנת 1530 ייסד נזיר גרמני בשם מרטין לותר זרם מרכזי בנצרות שפרש מהכנסייה הקתולית
הם פירשו בצורה שונה את הדת. נוצרים אבל באופן שונה מהמצרות הקתולית.
לא ניכנס לסיבות והשוני בין הזרם החדש שכונו בשם פרוטסטנטים לבין הקתולים.
ברור שקרע זה לווה במאבק רציני. הכנסייה והמלוכה התנגדו לפרוטסטנטים והחל מאבק אלים.
אנשים הועלו על מוקד, ניתלו או נאסרו לתקופות ארוכות.
פרצו מלחמות אזרחים רבות.והסדר החברתי עורער למשך שנים רבות.
כל צד (הקתלוים והפרוטסטנטים) ראה בצד השני אויב ולא היה מוכן לקבל את הזכות לפירוש דתי שונה

זה הרקע שקדם להשלכה מפראג ב 1618.
פראג הייתה הבירה של חבל ארץ בשם בוהמיה.
תושבי בוהמיה היו פרוטסטנטים. המלך לעומת זאת היה קתולי.
רודולף השני , המלך באותה תקופה, היה שליט חכם. הוא הסתפק בנאמנות התושבים
ולא כפה עליהם את מנהגי הקתולים. בכדי להרגיע כל חשש הוא פרסם איגרת ברחבי בוהמיה.
באיגרת מתחייב המלך לכבד את זכותו של כל איש להיות נוצרי כפי הבנתו.
כאשר מת המלך עלה על כס המלכות אחיו, מאתיאס.
המלך החדש התנער מההבנות שהיו קיימות ומהאיגרת של אחיו, המלך הקודם ופרסם צו האוסר על
מנהגי הפרוטסטנטים.
קמה מחאה גדולה אבל המלך נשאר בעמדתו.
המחאה גברה ולבשה צורה של מרד. המורדים הגיעו לפראג שם הם פרצו לארמון המלוכה.
המלך לא היה בארמון אלא היו בו 4 שרים בכירים.
השרים הושלכו דרך החלון לצהלות ההמון תוך כדי קריאה שזה יהיה גם גורל המלך.
למזלם של השרים הם נחתו על ערימות זבל ונשארו בחיים.
ההמון ראה בהישארותם בחיים נס וחס עליהם. הם ברחו מהעיר.
הם ברחו אבל המרד התפשט. פרצה מלחמה ארוכה שהתפשטה בכל רחבי אירופה.
המלחמה נקראת מלחמת 30 השנים ובסיומה אירופה חרבה ונקבעו הגבולות של הנצרות הקתולית
והפרוטסטנטית כפי שהם קיימים עד היום.
במהלך השנים נשכח סיפור ההשלכה אבל ההלכה עצמה הפכה לסמל וגם הוצמד לה שם לועזי:
דפנסטרטיו.
פירוש השם הוא ההשלכה.
לא מצוין איזו השלכה אבל אם נשאל כל הסטוריון על ההשלכה ולא נציין פרטים נוספים
התשובה תהייה תמיד אחת: דפנסטרטיו.


המאבק בין ירושליים לבבל\אביעד מוסקוביץ

הקדמה: לאור המאבק ביננו לבין איראן הינה מאמר שחוזר אחרונית למאבק שהיה כבר בין בבל וירושליים.
בבל וירושלים. מאת: אביעד מוסקוביץ
במקרא הובילה הקטסטרופה של המבול לרעיון הקוסמופוליטי של מגדל בבל. הקטסטרופה של מלחה\"ע השנייה הובילה לבסוף לקוסמופוליטיות של האיחוד האירופי. אל מול גישות אלו המקדמות משטר ושלטון משותפים, עומדת ירושלים ומציעה את האופציה של מוסר וערכים מאחדים

המאבק בין ירושלים לבבל
בועידת סן פרנסיסקו, מנצחי מלחמת העולם השניה, דנו בדרך בה ניתן למנוע את הישנותה של המלחמה ובאופן שבו ניתן לחסום התפרצות מחודשת של דחפי ההרס המפלצתיים הנטועים באדם. הפתרון שהוצע הוא הקמת מסגרת על מדינית – "האומות המאוחדות". מהלך זה שודרג על ידי מדינות אירופה החותרות בשנים האחרונות לכונן מסגרת על לאומית אשר תנגוס בסמכויותיה של מדינת הלאום - "האיחוד האירופי".
איחוד זה הולך וגדל בתקופה האחרונה ומדינות רבות העומדות בתור על מנת להיכלל במסגרת מטא מדינית זו, מוכנות להקריב את עצמאותן ולטשטש את זהותן לטובת היבלעות במדינת הענק ההולכת ומתהווה.
התפיסה העומדת ביסוד מהלכים אלו היא שבאמצעות טשטוש המסגרת הלאומית והתמזגות במסגרת המאחדת בין לאומים, ניתן לתת מענה טוב יותר לנטייה המלחמתית שבטבע האנושי.
במאמר הקרוב אבקש לשחזר את עמדת המקרא בשאלה זו.כאשר חוזה ירמיהו את חורבנה של בבל. הוא מתאר אותה כנקמתה של ירושלים "חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלים".
ירמיה עושה פרסוניפיקציה של הגיאוגרפיה. ההיסטוריה היא מלחמה בין ערים, בין ירושלים לבבל.
מיקומה של נבואה זו בספר ירמיה דורשת עיון.
באמצע נבואות על חורבן ירושלים על ידי בבל, מתנבא ירמיה שעתידה בבל ליפול לקול צהלתה של ירושלים.
בעריכה זו יש מעין נבואת נחמה האומרת שתבוסתה של ירושלים לבבל היא ארעית. בפרספקטיבה הרחבה יותר, ירושלים תנצח.על רקע הצבתה של ירושלים כניגודה של בבל, ניתן לשרטט תכנית פרשנית שיעדה – חשיפת יעודה של ירושלים. אם נבין את חטאה של בבל, נבין גם את תכליתה של ירושלים.התנ"ך מלווה את בבל, מראשיתה המיתית בסיפור מגדל בבל, עד לסופה האפוקליפטי בנבואות ירמיהו וישעיהו.
בשורות הקרובות אראה שנבואות חורבנה של בבל מנהלות דיאלוג עם מיתוס הקמתה של בבל.
תקומתה וחורבנה של בבלנפתח בניתוח המיתוס המכונן של בבל.
לאחר המבול האנושות מתארגנת כיחידה לאומית ומדינית אחת על מנת לעשות לעצמה שם. "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ"
מטרת העיר והמגדל כפולה: לעשות לעצמם שם ולמנוע את פיזורם בארץ. נראה שבכך מהווה הפרוייקט הארכיטקטוני הענק את תגובת האנושות למבול. בימי המבול השמיים התקיפו את הארץ, באמצעות בניית מגדל בבל אנשי הארץ עולים לשמיים. אולם נראה שהם אינם רוצים לתקוף את השמיים, אין כאן נקמה, הם מנסים להימלט אל השמיים.
בעקבות המבול הם מבינים את הארעיות והשבריריות של החיים על הארץ, וממנה הם רוצים לברוח. זו גם הסיבה לרצון הגדול ביצירת השם. על פי המקרא, לשם דואג האדם שחרד להמשכיותו הפיסית.
אדם המודאג מכך שהוא וצאצאיו לא ישרדו מבקש להנציח את עצמו באמצעות מוניומנטים השותלים את שמו בתודעת הדורות שאחריו. "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש. כי כה אמר ה' לסריסים [...] ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת".
ואכן באופן מעט קומי, הם עושים לעצמם שם. אך לא הצלחת הפרוייקט האכיטקטוני מעניקה להם את השם, אלא דווקא כשלונו. "ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר.
על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ".
הניסיון להגיע לשמים אינו מאפיין רק את המיתוס המכונן של בבל, אלא גם את סיפור נפילתה.
על פי ישעיהו וירמיהו גם יחד, בבל, ערב נפילתה, אכן נגעה בשמיים. ישעיהו מתאר את יוהרתו של סנחריב מלך בבל באמצעות מטפורת כיבוש השמיים. "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון. אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור".
כיבוש השמיים, הוא סמל לגאוותו של מלך בבל, ועל כן גם סיבת נפילתו.
גם על פי ירמיהו המגע בשמים הוא סיבת נפילת בבל. ירמיה אומר שהעוול האתי של בבל נגע בשמיים. "כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים". הניסיון לגעת פיסית בשמים הקים את בבל, הריקבון המוסרי שנגע בשמים החריב אותה. ישנו הבדל אחד בין הסיפורים. בסיפור המכונן, הם כשלו בבניית מגדל פיסי אשר יגע בשמים.
בסיפור המסיים הם הצליחו בבניית מגדל של עוולה מוסרית אשר אכן מגיע לשמיים.
אם כן, בנבואות חורבנה של בבל ניתן לראות דיאלוג פרשני עם סיפור תקומתה.
הניסיון לגעת בשמיים הוא סיבת תקומתה של בבל, אותו הניסיון עצמו הוא סיבת נפילתה וקריסתה. אך ישעיהו מוסיף לכך מימד אירוני. בבל קיבלה את שמה כשלא הצליחה לגעת בשמים, ובחורבנה אומר הנביא שהיא מאבדת את שמה מכוח הצלחתה להביא אל השמיים את גאוותה.
"והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד נאם ה'"לירמיה יש קריצה נוספת המחברת בין הסיפור התקומה לסיפור ההחרבה. "עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה, היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה".
בבל קמה כתגובה למבול וכדי למנוע מבול, אך כשהיא חרבה זה היה מגל צונאמי ששטף אותה. בסוף היא חרבה מכוח אותה התופעה שלשם ההימלטות ממנה היא קמה.
כללו של דבר, הנביאים רואים בסופה של בבל השתקפות של תקומתה. השאיפה לשמים שיצרה את העיר החריבה אותה, המבול שחרדתו יצר את העיר הציף אותה. נקמתה של ירושלים, היא החרבתה של בבל באמצעות אותם הכלים שייסדו אותה.
הציונות של ישעיה נשוב לשאלה הפותחת כיצד ההיסטוריה של בבל היא ניגודה של ירושלים?
לכך יש לישעיה תשובה מפתיעה.
"והיה באחרית המים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל ה' ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ושפט בין הגוים והוכיח לעצים רבים וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ירושלים עתידה להתנשא בראש ההרים ולקבץ אליה את כל העמים.
הסיפור על העיר הגדולה הראשונה בהיסטוריה (בבל) משתקף בסיפור על העיר של קץ ההיסטוריה (ירושלים). העיר הראשונה מנסה להתמקם בשמיים על מנת לאחד את האנושות, גם העיר האחרונה תתמקם בשמים על מנת לאחד את האנושות. ירושלים עתידה להיות בבל!
בבל כשלה ביצירת מבנה גבוה ומאחד בין עמים. ירושלים תצליח במקום שבו בבל כשלה.
ירושלים היא בבל האמיתית. אך ישנו הבדל אחד. בחזונו של ישעיהו, בירושלים אין ניסיון לייצר האחדה גיאוגרפית של האנושות. כל העמים נותרים במקומם. אין גם ניסיון לייצר האחדה מדינית, כל העמים ממשיכים להיות מאורגנים במסגרותיהם המדיניות. התשתית לסולידריות כלל אנושית לא תהיה פוליטית, כדוגמת מגדל בבל או האיחוד האירופי. התשתית המשותפת לא תהיה תשתית של כוח אלא של רוח.
ציון לא תשלוט באנושות, היא תעורר השראה עבורה. "ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים".כל המוטיבים של בבל הראשונית משתקפים בירושלים עתידית. שיבתם של המוטיבים מבליטים דווקא את היותה של ירושלים תיקון של בבל שבסופו היא מציבה מודל המנוגד לבבל. אם נחבר את המהלך הנבואי כולו נגלה מהלך מרתק. בבל, תיפול כשהיא תשחזר את רגעי תקומתה. ירושלים תנצח כשהיא תשחזר ותתקן את רגעי תקומתה של בבל. הפנטזיה הלאומית של רוב המדינות החזקות בעת החדשה היא פנטזיה של שליטה.
הציונות המקראית יוצרת פנטסיה של השראה. לא לשלוט בגויים - להיות "אור גויים", תחת מגדל בבל של עוולה מוסרית לייצר בירושלים מגדל אור של מופת מוסרי. זו התשובה המקראית לשאלה שנשאלה לאחר מלחמת העולם השניה ביאלטה. הסולידריות האנושית תצמח לא ממסגרת מדינית משותפת אלא ממסגרת ערכית משותפת, אשר קידומה יכניס את האנושות לעידן חדש שבו 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה'. לאחר המבול המקראי קמה מסגרת על לאומית – בבבל. לאחר המבול המודרני (השואה ומלחמת העולם השנייה) קמו האומות המאוחדות ומאוחר יותר האיחוד האירופי. מגדל בבל, הוא כנראה הריאקציה האנושית הטבעית לקטסטרופה.
העולם האירופי בו הדומיננטיות של המחשבה הפוסט מודרנית, חוסמת את אפשרות קידומה של תשתית ערכית משותפת לכל האנושות, עקב האמונה שאין ערכים אוניברסליים, מציע מסגרת מדינית מאחדת, תחת ערכים מאחדים.בתקופה בה האנושות מקימה לתחייה את האידיאל של בבל.
לציונות יש תפקיד – להקים לתחייה את האידיאל המנוגד לבבל ולהשיב לשיח הרוחני ,הישראלי והעולמי, - את חזונה של ירושלים.