תרבות לטוב ולרע
ככל שחולף הזמן אני מוצא את עצמי יותר ויותר מופתע לנוכח עוצמתה של מנטליות הזדון המפעפעת לתוך ההוויה הישראלית. יותר מכך אני נדהם ממנגנוני ההכחשה של אזרחי הארץ, שרובם ממשיכים להדחיק לנבכי תת-התודעה את הזדון הבועט בחושיהם הלומי המציאות המכוערת, לעתים עד כדי התעלמות מוחלטת מקיומו התוסס.
אך הזדון, מעצם טבעו, אינו מכיר שום גבולות או קווים אדומים, והוא הולך ומשתלט על הציבוריות הישראלית. אחד מגילויו המובהקים של הזדון, מעבר לתופעות אופייניות של חוסר התחשבות מופגן, הוא הדחף הילדותי להסב עוגמת נפש לזולת על ידי גרימתם של אותם מטרדים שדווקא מציקים לו במיוחד, תוך התנכרות להפצרותיו שנופלות על אוזן ערלה. שכן, הזדון נובע מתוך יצר פרימיטיבי של שתלטנות דורסנית שאינה מכירה בזכויותיו של הזולת לאיכות קיומית בסיסית.
קרנות המזבח של ההדחקה הנפשית, הנוהגת להתכחש לקיומו של הזדון שהפך להיות תו היכר של הציבוריות הישראלית, הם אותם גילויים נדירים של חסד אנושי, התנדבות ועזרה לזולת. אך ההסתמכות על אותם איים נדירים של חסד אנושי, שמיועדת להפריך את אשמת הזדון המחלחל בחברה הישראלית, רק מעידה על בלבול מושגים וכשל יסודי בהבנת הניגוד העקרוני שבין תרבות לבין מאפייני התנהגות אינדיבידואליים. לא בכדי סיכם הלל הזקן את התורה כולה באימרה המכוננת "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", מתוך תובנה נבואית של העוצמה המכשילה הגלומה בתרבות.
שכן, התרבות היא מכלול המאפיינים האנושיים המגלמים בתוכם את מהותו הקולקטיבית של עם, בעוד שגילויים אינדיבידואליים חריגים נובעים מתוך מאוויים אנושיים מקומיים, לטוב ולרע, של בודדים בחברה. התרבות היא זאת אשר מעצבת את פניה של החברה, בעוד שגילויים אינדיבידואליים חריגים אינם מותירים את רישומם על המציאות הלאומית. עוצמתה הגורפת של תרבות מתבטאת ביחסים בין הדורות, שאת תקינותם מעמיד המקרא כתנאי ראשון והכרחי לשגשוגה של החברה האנושית, כמאמר החזון הנבואי "והשיב לב אבות על בנים". המציאות הישראלית מעידה על ניגוד הולך וגובר בין הדורות, ולפחות אחת מעדות ישראל, שמאז התהוותה של המדינה נמנו בניה עם מלח הארץ, מהווה כיום משאב אנושי מוביל לכנופיות העארסים הרוחשות בבתי הספר.
ההיסטוריה של גרמניה הנאצית מהווה דוגמה מתבקשת מאליה לתהום הפעורה בין עוצמתה של תרבות לבין התנהגותם החריגה של בודדים בחברה. שכן, המפלגה הנאצית מעולם לא זכתה לרוב פרלמנטרי מכריע בגרמניה, כמו כן, לא מעט קציני ס. ס. התמוטטו נפשית וחלקם אף התאבדו לנוכח ההרג המאסיבי של יהודים, מתנגדי משטר ואחרים, ואף יותר מכך, בברלין עצמה, בלב האפילה הנאצית, סיכנו גרמנים את חייהם במבצעים הירואיים של הצלת יהודים. שלא לדבר על נסיונות חוזרים ונשנים מצד מתנקשים גרמניים לחסל מנהיגים נאציים. אך כל הנתונים ההיסטוריים האלה, המצביעים על חריגה בהיקף מרשים מסדר היום הנאצי, בטלים בשישים לעומת העוצמה הנאצית שסחפה את גרמניה כולה, כך שהעם הגרמני כולו היה מזוהה בעצם עם הנאציזם, למרות הנתונים ההיסטוריים המעידים על המציאות המורכבת שאינה עולה בקנה אחד עם התדמית הנאצית.
כך שההתכחשות לעצם קיומה של תרבות הזדון, שהולכת ומשתלטת על הציבוריות הישראלית, ודאי שלא תסייע לבלימתה. מאפייניה של תרבות הזדון, שעל פי קריטריונים מוסריים ראויה להיות מוגדרת כתת-תרבות, מוצאים את ביטויים לא רק בפתולוגיה העארסית אלא גם בכל הרבדים הקיומיים של מדינת ישראל, עד כדי כך ששום תופעות חיוביות של על-תרבות אינן מצליחות לאזן אותם או לרסן אותם במידה ראויה לשמה.
אחד הביטויים האופייניים לזדון הישראלי הוא השימוש האינפלציוני באפקטים הצווחניים המתלווים לכלי הרכב. מתוך נסיוני, כאזרח המתגורר ליד צומת סואן, אני יכול להעיד שמבין כל הרעשים השונים והמשונים המופקים בצומת, האפקטים האקוסטיים המחרידים ביותר הם אלה הבוקעים מתוך מערכות האזעקה הקוליות של כלי הרכב. הרעש הנורא מכולם הוא ללא ספק הצוויחה ההיסטרית הבוקעת מכלי הרכב בעת דריכת מנגנון האזעקה וניטרולו. הצפצוף הצווחני של דריכת האזעקה וניטרולה מקרין על סביבותיו את השתלטנות, הגסות והדורסנות הגלומים בתת-תרבות הישראלית.
נציגה מובהקת של תת-התרבות הישראלית היא חברת גלוברנדס, המפיצה סיגריות שגורמות נזק לבריאות על פי תווית האזהרה הרשומה על חפיסות סם העישון הרעיל. כל בקשותיי מנציגי חברת גלוברנדס לגלות התחשבות בסיסית ולחדול מלהציק לנו בצוויחות החוזרות ונשנות הבוקעות מכלי הרכב שלהם החונים תחת חלונותינו, נתקלו באוזן ערלה, גסה ומזלזלת. יתרה מזאת, רכביה של גלוברנדס מציקים לנו כעת יותר מתמיד בתכיפות מועצמת של צוויחות האזעקה הבוקעות מהם. על פי העקרון הזדוני של "מה ששנוא עליך עשה לחברך", מתקבל הרושם שנהגי החברה קיבלו הוראה להציק לנו בכוונה תחילה, דווקא משום הסבל הנגרם לנו.
לעומת הזדון הטיפוסי של חברת גלוברנדס, ראויים נציגי חברת מ. ח. אלישר לכל מילת הוקרה ושבח על המחשבה היצירתית שהשקיעו לפתרון הבעיה. אלא שלמרבה הצער, המופת העל-תרבותי של חברת מ. ח. אלישר הוא אי בודד של שפיות באוקיינוס הטירוף של זדון תת-תרבותי בנוסח חברת גלוברנדס ודומותיה.
הפגיעה האנושה בכושר האינטלקטואלי, במעוף המחשבתי וביצירתיות היא המחיר הכבד שמשלמת חברה על שקיעתה לתוך תת-תרבות של הפקרות מוסרית. גם כאן עושים מליצי היושר של הגניוס היהודי את אותה טעות גורלית של היאחזות בקרנות המזבח של תופעות מקומיות חריגות, דוגמת ההייטק הישראלי, וכן איזכור של פרסי נובל שקיבלו מדענים ישראליים, ועוד הישגים של מדענים ישראליים הממוקמים בחו"ל.
אלא שכידוע, פרסי הנובל התקבלו על מחקרים שהתבצעו לפני עשרות שנים. יתרה מזאת, חתני הפרס הם הראשונים העומדים בשער ומתריעים על התדרדרות ההשכלה ועל התשקיף המדעי העגום בארץ. בועות ההייטק תורמות אולי לכיסיהם הפרטיים של יזמיהן, אך אין להן שום משמעות לציבוריות הישראלית, והמדענים הישראלים המשגשגים בחו"ל רק ממחישים את בריחת המוחות מישראל הממולכדת בכבליה המתהדקים של תת-תרבות לבנטינית.
מן הראוי שהמדענים ידועי השם יתריעו קודם כל על מצב החינוך בארץ, שכן, החינוך הוא בעצם התשתית הרוחנית להשכלה. מן המסד ועד הטפחות מחלחלים דפוסי המוסר הירודים לתוככי הציבור הרחב עד אל מסדרונות השלטון הרוחשים, ומעוותים את תפישת המציאות של מדינת ישראל הרשמית. השלומיאליות הישראלית בדובאי חייבת להדליק בציבור את כל האורות האדומים, לפחות בקרב ההוגים העצמאיים. לצורך חיסולו של איש חמאס בכיר רמסה ישראל את כל כללי המשחק הבינלאומי, נקלעה להעמקת בידודה בעולם והביכה את ידידיה הספורים. נראה שהשלטון נותר תקוע בעידן חסמב"ה שאבד עליו הכלח, וייתכן שהוא כבר לוקה בפתולוגיה העארסית של סגירת חשבונות בכל מחיר "בשביל הכבוד, אחי"...
כאמור, המוסר הוא תנאי הכרחי לגמישות מחשבתית, יצירתיות ומעוף. ככל שישראל שוקעת לתוך תת-תרבות הרומסת את ערך היסוד של דרך ארץ, כך היא מאבדת את יכולתה האינטלקטואלית להתמודד לא רק עם נסיבות בינלאומיות מורכבות אלא גם עם השעבוד הביורוקרטי שכפתה על עצמה. הזיקה בין מוסר לאינטלקט בא לידי ביטוי מובהק גם בגישתן של חברות עסקיות תת-תרבותיות, דוגמת חברת גלוברנדס, לפנייתם של אזרחים המבקשים מהן לגלות התחשבות בסיסית ולצמצם את מפגעיהם הסביבתיים. גם אם היה נציג בעל רצון טוב בחברת גלוברנדס, שגילה נטייה כנה לסייע בפתרון בעיית המטרדים האקוסטיים של רכבי החברה, הוא נכנע עד מהרה ונסוג מיוזמתו הברוכה בכל מיני טענות ומענות ביורוקטיות. שהרי, הביורוקרטיה היא מפלטו של הנבל.
בעוד העולם עובר תמורות ותהפוכות מעבר ליכולת ההסתגלות האנושית, דווקא מדינת היהודים, שמעצם הגדרת מייסדיה הייתה אמורה להוות מופת מוסרי, חברתי וממלכתי לעמי העולם, שוקעת בתוך תת-תרבות של זדון, עוולה והפקרות, עד כדי חוסר אונים גובר להתמודד עם מצוקותיה הקיומיות הבוערות. כדי להתגבר על התחלואים הלאומיים, שמטרפדים את התפתחותה של תרבות יהודית ראויה לשמה בארץ ישראל, יש קודם כל להודות בהם ולאבחן אותם.
יהודה צורף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה